תאילנד - מיתוסים ומציאות
פילים, בודהה ומלך תאילנד - השילוש הקדוש
הגעתי לתאילנד. כן, הרבה אחרי כולם (מי זה כולם?😜). הגעתי כי אין כמו המזרח ואין כמו מראה עיניים כדי להיווכח אם תאילנד היא אכן הכצעקתה – שהרי אמור תאילנד ואמור חיוך אושר זחוח שמריץ לאחור זיכרונות מתוקים של איים בטורקיז, אננס בשקל, פוט מסאז׳ או בודי מסאז׳ בשלושים שקל לשעה, קוקוס, שווקי לילה וחגיגת אוכל רחוב: סטיקי רייז, בננה רוטי, פאד תאי, ספרינג רולס ועשרות מיני בשרים משופדים ומאכלי ים במחיר של מסטיק בזוקה. בשעה שאצלנו רק ביום אחד בשנה, ביום העצמאות, אנשים יוצאים החוצה אל דוכני המזון והמוזיקה, כאן כל יום הוא יום העצמאות. מצ׳אנג מאי בצפון ועד פוקט בדרום דרך בנגקוק במרכז – החיים האמיתיים מתחילים לאחר השקיעה. מוזיקה, הופעות רחוב, קניות והרבה אוכל. הגיוני סך הכל: בחורף שלהם, שהוא כמו הקיץ שלנו רק כך אפשר לתפקד.
מזג אוויר ואקלים מכתיבים תרבות והווי.
באתי כי כמה ממכריי הטובים ביותר אמרו ״אתם חייבים תאילנד. לפחות פעם אחת.״ ואכן, התמונות המרהיבות וסרטוני האינסטגרם שהם הפיקו בכישרון רב לא הותירו אותנו אדישים. עד כדי כך שלדעתי יכולים היו לשמש בקלות את ההסברה והיח"צ של משרדי החוץ והתיירות התאילנדים. אני מסתכנת לומר שאפילו מלך תאילנד ירום הודו היה מרוצה מהשירות שמכרינו עשו לממלכתו – אם כי טרם החלטתי אם הוא מלך שטוב או רע לתאילנדים.
השילוש הקדוש: בודהה, פילים ומלך תאינלד
מלך תאילנד מנהל תחרות צמודה עם בודהה מבחינת פופולאריות, סגידה וקדושה. שניהם – בודהה והמלך נוכחים בכל מקום, בכל חור: בודהה מיוצג באלפי פסלים ממידה סופר סמול ועד אקסטרה אקסטרה לארג׳ (ע״ע הבודהה השוכב בבנגקוק או ביג בודהה בפוקט) ואילו מלך תאילנד ומשפחתו המלכותית מיוצגים באלפי תמונות ענק נתונות במסגרות זהב קיטישיות המוצבות באוטוסטרדות, ברחובות, במקדשים לצד בודהה ובפינות נבחרות. יחד עם זאת: בעוד בודהה לא שולח אף אחד לכלא אם מישהו אומר עליו משהו רע, רק בשבוע שעבר נשלח אדם ל-28 שנות מאסר לאחר שהתבטא בגנות המלך. יחד עם זאת, בעוד בודהה מרשה לגברים להיכנס למקדש במכנסיים קצרים, מלך תאילנד מציב בכניסה לארמונו משטרת אופנה. מי שלא עומד בקריטריונים של הצניעות המניחים את דעתו של מלך תאילנד נשלח לחדר צדדי כדי לרכוש ביגוד הולם. החליטו אתם.
בכל אופן השילוש הקדוש התאילנדי הוא בודהה, מלך תאילנד והפילים – לא חייב בסדר הזה. הפיל הוא היחיד מבין השלושה שניתן לפגוש בייצוגו הארצי, אבל אנחנו נמנענו מכל מפגש בלתי אמצעי עם פיל בשר ודם והעדפנו פיל מעשה פסל ותמונה. אמנם גם לזה לקח לנו קצת זמן כדי להיפתח, אבל ממשלת תאילנד עושה כאן עבודה נהדרת. לא ברור לי איך היא בדיוק עושה את זה אבל באופן מסתורי משהו היא גורמת לכל התיירים לאמץ טעם אופנתי זהה. אחרת איך תסבירו את העובדה שכל תייר שני ברחוב, במלון או באטרקציה מתהלך עם ה״ספק שרוואל ספק מכנס פילים״ הזה?
מכנס פילים - הבה נפתח את זה
בהתחלה חלפנו באדישות על פני עשרות דוכנים עמוסים במכנסי פילים, כי מה לנו ולפריט טקסטיל נחות, עשוי בצפיפות סיבים נמוכה, עם הדפס פילים מביך? המוכרים והמוכרות מצידם אפילו לא ניסו לשדל אותנו לקנות. הם כבר יודעים שאם תייר פוגש חמש פעמים סטנד פילים עם פיסת קרטון שעליה רשום 100 באט, בדוכן השישי הגבינה תזוז.
וכך היה: לא עברו להן 24 שעות מרגע הנחיתה, ומכנס הפילים החל לשאת חן בעינינו ולהפוך לפריט לבוש נחשק. בחלוף השעות הוא אף נראה נאה עד כי חשנו שגם אנחנו מוכרחים זוג אחד כזה לפחות, ודחוף. הינה פייר מצרפת כבר מטייל איתם בנונשלנט ואחריו פול מבריטניה שמגיע איתם לבריכה וגם סרגיי וקסניה מרוסיה ורק אנחנו לבושים בבגדים רגילים ולא נטמעים בעדר. זה היה רגע משברי שבו הבנתי שהתאילנדים עוד עלולים לחשוב שאנחנו בכלל לא תיירים, שאולי אנחנו בכלל תאילנדים ובאמת, בכל פעם שראו אותנו פנו אלינו בשפתם; סוואדיקה, קפונקה, קפונקה, סוואדיקה.
אז רכשנו מכנס פילים ב-100 באט וגילינו אושר מהו. איזו כותנה אוורירית רכה ומלטפת. איזה בד נושם ומנדף… לעומתו, כל כבודת בגדי הקיץ שארזנו לבד נראית מגושמת, עלובה ומיותרת כמו חולצת בטן במאה שערים. הם בכל זאת מבינים משהו בבגדים… מה בדיוק חשבנו לעצמנו בהתנשאות הזאת מאמש? למה להתעקש ללבוש זארה, מנגו וקסטרו שמן הסתם יוצרו אף הם כאן בעוד האורגינאל מונח לפתחי? מכאן רק נפרץ הסכר; רכשנו זוג נוסף למקרה ש… ועוד זוג למקרה ש… ואני אף חמדתי את גרסת השורטס לימים נטולי בודהה ומקדשים שהצניעות יפה להם.
עשרה שקלים הם מחיר האושר. אין כמו תחושת השייכות לעדר, אין כמו להיות כמו כולם, ובתחושת התרוממות רוח זו יצאנו לארמון המלך – אחד מהמאסט סי בבנגקוק. מטבע הדברים המקום עמוס וצפוף עד כי רגע אחד של חוסר תשומת לב ואי שמירה על קשר עין, וכבר יקירי נעלם ונבלע לו בין ההמון והולך לי לאיבוד. להתקשר אליו? מה פתאום! רק כמוצא אחרון. הוא הרי לובש מכנס פילים בשחור ולבן. הינה אני כבר רואה אותו בוהה במקדש המלך ואני מניחה את ידי על גבו בהקלה, אך אבוי! זה לא שלמה מישראל! זהו פייר מצרפת או אולי פול מבריטניה או אולי בכלל סרגיי מרוסיה? עכשיו אני כבר לא בטוחה שמכנס פילים הוא רעיון כל כך מוצלח – אוורירי ונושם ככל שיהיה. אולי נעבור לרכישות אחרות שהרי אמרו לנו להשאיר מקום במזוודות.
קניות
אמרו לי: ״תאילנד – גן עדן לקניות״, ובחלומי ראיתי את אלי אקפרס נפרש בלייב מולי וכל שנדרש ממני הוא רק ללקט ולשלם פרוטות בלי להמתין נצח קטן למשלוח. את כל הקניות הנחוצות השארתי לתאילנד: מזוודה במקום זו הצולעת, נעלי ספורט במקום אלו שהתבלו, תרמיל טיולים. באמת לא הרבה. רק פריטים חיוניים לטיולים עתידיים ואולי עוד כמה פריטי לבוש והנעלה שלא אוכל לעמוד בפני יופיים ומחירם הנוח. באמת שהייתי נוחה להתפתות. זה לא קרה. הסחורות הזולות מהשווקים או אפילו מהסיילים בקניונים נראו כמו פריטים מהביגודית של ויצ״ו משנות השישים, ואם להרים תרומה – עניי עירי קודמים.
בקניונים זה סיפור אחר. חלקם הם אתרי תיירות בפני עצמם והמחירים – כמו בישראל – מגוצ׳י ושאנל ועד h&m.
שורה תחתונה: גן עדן קניות זה פריימרק, ג׳מבו ומקס סטוק😂 סחורות זולות מהמזרח יש גם במולדתי.
חופים
לא אחת יצא לנו לעמוד נפעמים מול הטורקיז של חופי אכזיב וראש הנקרה ולמלמל "תאילנד, ממש תאילנד", כאילו שאנו יודעים על מה אנו מדברים. למען הגילוי הנאות אציין שאני לא חובבת ים וחופים ושכל מגע עם חול ים מעורר בי תגובתיות יתר עצבנית. אבל כאן בתאילנד זה משהו אחר. הרי לא טסנו ארבע טיסות לפוקט כדי לא לעמוד נפעמים מול חופי תאילנד החלומיים, שארצנו מוכת המדוזות רק יכולה לחלום עליהם.
אממה מה? נראה שבודהה החליט לא לשנות את דעתי על חופים, וביום שבחרנו לבלות אחר צהריים נחמד בקאטה ביץ' פוקט, התקדרו השמים וגשם טרופי קליל שטף את האי. צבע המים מלכתחילה לא היה הצבע שלו פיללתי, החול לא היה לבן כמו שפינטזתי, ומאחורי שורת השזלונגים, ניצבו סככות פלסטיק רעועות ועלובות שתפקדו כמכון מסז' מאולתר. בשביל המראה הזה לא נסעתי לתאילנד.
בשביל חופי טורקיז צריך לשוט אל האיים הסמוכים בספיד בואט, או לטוס ישירות למלדיביים או לסיישל.
האם נהניתי בתאילנד?
אמרו שבזבוז היה לשלוח אנשים כמונו לתאילנד שדילגו על מאכלי ים ופוט מסז' ובודי מסז' ושלא התעלפו מקינוחי הדגל התאילנדים: הסטיקי רייז והבננה רוטי. סליחה, אבל קינוחים זה לא הצד החזק שלהם. גם לחם לא. וגם גבינה לבנה לא. חסרונם הורגש מאוד בארוחות הבוקר האסיאתיות במלונות. מכל הדוכנים באינספור שווקי אוכל אתגעגע דווקא לקלחי התירס עם הגרעינים הרכים והמתקתקים, משוחים בחמאה ומלח.
נהניתי לטייל, לחוות, לראות, לטעום להכיר כמו כל עוד יעד חדש בעולם. נהניתי להיות מלכה להרף שקדים לה קידות ולמחרת היא שפחה חרופה שמריצה כביסות (איפה איפה שירותי ה- laundry ב-60 באט לקילו).
תאילנד יפה, מעניינת ומגוונת. דגמתי מעט ממנה, בעיקר את נקודות העניין המתוירות ביותר, ואלה על פי רוב היו משהו באמצע בין מזרח למערב. אולי האמצע הזה הוא סוד קסמה וכוח המשיכה למיליוני תיירים בשנה.
נהניתי בתאילנד. מעתה אמרו לי תאילנד ואומר לכם בחיוך מאושר וזחוח: איי טורקיז, אננס ושווקי לילה.
איך נהניתי לקרוא את הפוסט הכייפי הזה שמתאר בדיוק את הזכרון שלי מתאילנד. נהניתי שם אבל כשחזרתי הביתה שאלתי את עצמי מה בעצם ראיתי ומה בעצם היה שם? פילים מחרבנים בנהר? שזה דוקא לא ראיתם…🙃
בקיצור…יעד חד פעמי וצריך לזכור שהכל מאוד תיירותי ואין כמעט שוב דבר אותנטי שזה הכי ביאס אותי והיתי לפני יותר מ 20 שנה…אבל העיקר שסיפקת את ה Fomo!
תודה תמר! שמחה שאני לא לבד כמשוגעת יחידה שלא השתגעה מהיעד. וכן, העיקר שעכשיו הפומו בא על סיפוקו!
נקרעתי מצחוק! מודה ומתודה שגם אני רכשתי מכנסי ברמודה פילים , וכאן בארצנו אני לא עיזה להוציא אותם מהארון. נסענו לתאילנד בטיול מאורגן, כי המזרח הטיל עלי פחד, וכי בניגוד לעם ישראל אני לא מסוגלת להתמקח. נהנינו מאוד, אבל אני לגמרי מבינה על מה את מדברת. דווקא בפוקט, נפרדנו מהקבוצה ליום אחד ולקחנו לנו נהג מדריך שלקח אותנו למקומות שאנשים אמיתיים חיים, שם ראינו קצת מתאילנד האמיתית. היינו לפני 12 שנה, כטיול בת מצוה של בכורתי- בשבילה ובשביל אחיה- הדיסנילנד של החיים!
מניחה שלפני 12 המצב היה יותר טוב מבחינת תאילנד האחרת. טוב עשיתם שבחרתם ביום עצמאי. תודה ינינה🙏
קראתי ברצף את כל הרביעייה – צחקתי, התעניינתי, שוב צחקתי והפעם אפילו בקול רם.
יהיה גם סדרת פוסטים על פוקט? אין לי סבלנות לחכות כבר….
איזה כייף… תודה! מקווה שגם פוקט יעלה בקרוב😀