השוק הצף בבנגקוק - תיירים במלכודת
סיפור העוקץ התאילנדי בשש מערכות
מערכה ראשונה: מיסטר פו
החשד שלי אמור היה להתעורר כבר כשמיסטר פו צחק צחוק גדול כשביקשתי ממנו להראות לי את מסלול נסיעת רכבת ה-BTS לשוק הצף בבנגקוק. מיסטר פו היה הדורמן של מלון Jasmin resort hotel בשכונת סוקומוויק. בין זינוק לזינוק על הדלת למראה אורח מתקרב, ביקשתי לנצל את הידע המקומי שלו לרגל ביקורנו בשוק הצף של בנגקוק, Damnoen Saduak. שוק צף בתאילנד הוא אייקון. הוא זכר לימים שנתיבי המים שימשו להובלת סחורות. ואנחנו, למה נסענו עד כאן אם לא לראות פיסת עולם הולך ונעלם. מי חשב שזה ייגמר בבכי.
״נו בנגקוק חחח״, השתנק מיסטר פו, ״נו טריין דמנאון סאדוק״ אמר ונפנפף בידו כדי לסמן עד כמה רחוק השוק – ובתרגום חופשי: זה בכלל לא בבנגקוק ולכן הרכבת לא מגיעה לשם. זה בכלל ב-Ratchaburi, מאה קילומטר מבנגקוק.
״טאקסי״, אמר מיסטר פו. רק טאקסי וכבר נפנה אל הדלפק שלו, לתאם נסיעה למחר עם נהג שאותו הגדיר ״מיי פריאנד.״ עדיין לא חשדתי. להפך. אפילו שמחתי על הדורמן המולטי והמקושר שלנו. ולמה שאחשוד בדורמן החביב שמנתר בשמחה ברגע שהוא מזהה אותנו מתקרבים מעבר לדלת הזכוכית, כדי להספיק לפתוח אותה עבורנו? למה לחשוד במי שמרביץ מולנו השתחוויה שגם הרויאלס היו מחשיבים למוגזמת – כי הם בכלל מסתפקים בקידה; ומיסטר פו שלנו מגדיל לעשות והוא ממשיך בהשתחוויה שהופכת לזחילת גחון, שמלווה אותנו עד למעלית כדי ללחוץ עבורנו על הכפתור? איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש פו. נמסתי.
מערכה שנייה: נהג המונית הבורמזי
בשעה שמונה וחצי כמו שקבענו התייצב הנהג. התברר שהוא בורמזי. התברר שהוא מלאוס. שכל המשפחה שלו נשארה שם. אחת לחצי שנה הוא עושה את כל הדרך ללאוס לבקר אותם. קשה שם. וכאן בתאילנד הסביר, הבורמזים הם התאילנדים של התאילנדים. אמר והצביע על כורי המלח בבריכות שבצד הדרך. על מושבות הסלאמס של העובדים הזרים שבפאתי בנגקוק. הוא קרע לי את הלב וסימם אותי באמפטיה ברמות של לרצות לתרום לו כליה. ועדיין לא חשדתי.
מערכה שלישית: במלתעות התאילנדיות בשוק הצף בבנגקוק
כשהגענו ליעד, או כשחשבתי שהגענו ליעד, הבורמזי פלט אותנו היישר למלתעותיהן של שתי תאילנדיות שישבו מאחורי שולחן בית ספר מהוה וששימש להן כמשרד מכירת כרטיסים מאולתר. לא הבנתי למה צריך כרטיסים כדי להתבונן בסוחרים על הנהר בשוק הצף? למה אמר הבורמזי שזה ייקח שלוש שעות? אמרנו לו שמספיקה לנו שעה, אבל הוא כבר השים עצמו כלא מבין ולא שומע, הצביע על מיקומה של המונית במגרש הכורכר והתפייד.
התאילנדיות אחזו באלבומי תמונות ביד אחת ובפנקס כרטיסים ביד השנייה ופתחו במתקפה: ״מה תרצו לראות״, שאלו והעבירו דפים באלבום במהירות האור. ״סיור עם מקדש או בלי מקדש? עם מפעל קוקוס או בלי?״ כיוון שהיכולת שלי לענות על השאלה השתוותה ליכולת שלי לפתור שאלות בחלק הכמותי בפסיכומטרי, בחרתי אקראית בגימל.
4,000 באט (כ-400 שקל) פסקה התאילנדית בלי למצמץ וכבר נפנתה לקרוע שני כרטיסים מהפנקס.
"מה 4,000???" הזדעקתי. לשיט של יום שלם באיים, בספיד בואט, כולל צהריים, כולל אננס ואבטיח חתוך ומצונן חופשי על החוף בקופיפי עלה לי פחות. אין עם מי לדבר. הגונדולר הפרטי שלנו כבר התייצב לאסוף אותנו לסירת הלונג טייל שלו כדי להתחיל בסיור. נו טוב, חשבתי בהכנעה, אם זה המחיר שצריך לשלם כדי לראות סירות עמוסות אננסים ובננות וסוחרים תאילנדיים צפים – שיהיה.
סירת הלונג טייל עזבה את הרציף בטרטור מנוע והחלה לנתב דרכה בין התעלות. אלו תעלות מלאכותיות שיצר לא פחות ולא יותר המלך ראמה הרביעי כדי לקדם את התחבורה והמסחר באזור. אורך התעלה הראשית הוא 32 ק״מ וממנה יוצאות יותר מ-30 הסתעפויות. ב-1974 צולמה כאן סצנה מסרט ג׳יימס בונד, "האיש בעל אקדח הזהב". מכאן ממשלת תאילנד לקחה צעד קדימה, הגדילה את השוק והפכה אותו ליעד תיירותי.
מערכה רביעית: הגונדולר בשוק הצף בבנגקוק
המראה מלבב. עצי קוקוס ובננה מימין ומשמאל. מזכיר את אלפי בדרום הודו. מזג האוויר נעים עד עליונית דקה. רוח נעימה מעל פני המים ואני כולי ציפייה לתחילת יום המסחר בבורסה של דמנאון סאדוק.
לאחר כמה דקות שיט באווירה טרופית הגונדולר עוצר בדוכן מזכרות תאילנדי טיפוסי הממוקם על בטונדה שעל הגדה. מי שמגיע לשוק הצף בבנגקוק (Ratchaburi) כשהוא כבר בוגר שווקי הלילה של צ׳אנג מאי, צ׳אנג ראי ופוקט כבר מכיר את הסחורות: פסלי פילים, בודהות, ציורי פילים ובודהות, תיקים וארנקים עם ציורי פילים ובודהות, מניפות בודהות, מכנסי פילים וכיוצא באלה. רק שכאן המחירים פי שניים. לא ביקשנו לעצור כאן, לא לשוק הזה פיללנו, אבל אנחנו לגמרי שבויים בידיו של הגונדולר.
הלאה הלאה, אותתנו לעברו והוא בשלו. המשיך לדוכן הבא, שהיה בו בדיוק מאותו דבר וגם בו עצר, ואחריו עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ובכולם עצר וזה לא נגמר. בא לי לתלוש שערות מול חוסר האונים. הרגשנו לכודים.
מערכה חמישית: תיירים במלכודת בשוק הצף בבנגקוק
סוף סוף הגענו למשהו שעונה על ההגדרה ולתמונות שהיו לי בראש: כמה סירות קאנו עם נשים בוגרות חביבות בכובעי קש משייטות לכיוונים שונים. האחת מוכרת אננס, השנייה גלידת קוקוס, השלישית ממנגלת שיפודים והרביעית מציעה סטיקי רייז, מרק נודלס ופאד תאי. הכל למאכל התיירים כמובן. מקומיים לא עורכים כאן קניות. סוחרים תאילנדיים לא מובילים סחורות. הכל הצגה נטו לתיירים שמתרכזת בקטע מצומצם מאוד של אחת התעלות. היינו לתיירים במלכודת.
השיט לכשלעצמו חביב. תעלות רבות היו מקושטות בפנסים סיניים אדומים לכבוד השנה החדשה. לאורך התעלות ניתן היה להתרשם מהכפר הקטן שחי כאן, עם בתי כלונסאות על המים, כביסה לייבוש, עציצים פורחים. חיים אמיתיים. ונציה. זהו שיט חביב למי שלא נופל למלכודת העוקץ.
מערכה שישית: בושה, בושה, בושה
בסיום השיט, בירידה מהסירה חיכו לנו התאילנדיות הגזלניות בגזל נוסף, המשותף לכל אטרקציה תיירותית באשר היא: מישהו מצלם אותך ביודעין או שלא ומנסה למכור לך את הצילום במחיר מופקע. כאן הציעו לנו צילום שלנו שהוטבע על צלוחית פלוס מעמד. 300 באט. קנינו. התמונה הייתה מוצלחת:) כאשר אבדנו אבדנו.
מסקנות:
- אם נוסעים עם נהג, לבקש שיגיע ל-Floating market – boarding place. כאן ניתן לשכור סירה ב-1500 באט. אפשר גם לא לשכור סירה אלא פשוט להתבונן בסירות הקאנו מהמזח.
זהו המיקום המדויק בגוגל > Floating market – boarding place.
2. לקחת טיול דרך Get your guide – קישור להזמנת הסיור בשוק הצף
הסיור הזה משתלם מאוד: הוא עולה 110 שקלים לאדם. הוא כולל איסוף והורדה וגם ביקור בשוק הרכבת הסמוך.
3. אולי הייתה זו סתם תיאוריית קונספירציה מצידי ועדיין עומדת להם חזקת החפות.
מי שיבחר באפשרות 1 או 2 יחסוך עצמו מלדמיין את מיסטר פו והנהג הבורמזי גוזרים עליו קוד קופון וצוחקים כל הדרך אל הבנק.
אני כשלעצמי, רשמתי לעצמי הערה בתיק האישי על הכנה לקויה ורשלנית וקראתי שלוש פעמים: בושה, בושה, בושה.
עקבו אחר הטוריסטיתי גם באינסטגרם >
מבאס שכל הזמן צריך להיות דרוכים שלא ירמו אותנו. כאן שם וכמעט בכל מקום. לכן אני אוהבת את יפן!
מילא "עקיצות" זולות אבל 400₪ זה לא מעט…
כתוב יפה והעיקר שבסוף נשארת חוויה שמעלה חיוך.
תודה תמר🙏 הכל חוויות
נו מלי, טיול במזרח הרחוק ללא עקיצה לא יקרא טיול..האמת? אנחנו כ"כ חששנו מהקטע הזה שבפעם הראשונה למזרח יצאנו בטיל מאורגן שהכל בו כלול. לא הוספנו דבר מחוט ועד שרוך נעל . תודה על האזהרות ועל נקודת המבט המבודחת.
ידעתי שצריך להתמקח, אבל לזה לא ציפיתי חחח
שברת אותי עם הצלחת. מעניין איפה היא היום.
כתבת מחזה משובח, ומעבר להומור זה מידע בהחלט חשוב.
הצלחת בקרן זווית באחת הוויטרינות. עם זאת יש בינינו קשר עין מדי פעם. לא מצטערת על הרכישה. תודה רבה זיווה💕
נו באמת מלי, טיול במזרח ללא עקיצה לא יקרא טיול. לפחות יצאתם עם תמונה נהדרת למזכרת!
צודקת. יחסית יצאנו בזול
זאת עקיצה? הלואי עלי. עברתי עקיצה הרבה יותר גרועה. היתי שמח ל עקיצה של 400 שח
מלי היקרה
התפלאתי שכך נפלת לעוקץ תיירים.
לפחות היה ממה לצחוק
לקבל ממך תובנות מעולות.
ולאמר תרמתי לכלכלת המדינה חה…חה..חה
עוד כתבה משובחת מבית היוצר שלך.
תודה רבה רחל יקרה,
האמת שזה לא כל כך בגלל הכסף כמו שנעלבתי מהדורמן החביב. כשעזבנו תרמתי לו את המזוודה שלנו במקום החדשה שקנינו. לא ידע את נפשו😂
איכשהו בתאילנד תמיד נופלים למלכודת תיירותית כזו או אחרת ואיכשהו אני יודעת שזה יקרה שוב.
יש יעדים שבהם זה כנראה בדיפולט.
לא נורא… העיקר יצא פוסט מוצלח 🤩❤️
באמת לא נורא😂 הכל חוויות. תודה איריס יקרה❣️
כמו תמיד בכתיבתך השנונה העלית חיוך והייטבת לתאר את החוויה שכנראה את לא היחידה שעוברת אותה ….
תודה רבה דורית יקרה❣️