אמרו שהיא מלאכותית, אמרו שהיא מזויפת, אמרו שהיא לא אותנטית, אמרו שלא תפגשו מקומיים, אמרו שהיא סינתטית, אמרו שהיא סתם. אמרו ובזלזול והתנשאות-משהו אמרו, כי מה ומי היא בכלל דובאי לעומתנו. אצלנו לכל אבן יש סיפור, כל גל נושא מזכרת, כל תצפית מנציחה גיבור, לאבנים בכלל יש לב אדם. אצלנו הקירות יודעים לדבר. מי היא בכלל דובאי לעומת אומות העולם שידעו קרבות הרואיים, גלי כובשים וכיכרות עם גיבורים על סוס. מהי דובאי לעומת אומות עם היסטוריה, שכבות לקלף, סימטאות ללכת לאיבוד, תרבות ועבר. ודובאי הזאת, מה יש לה לספר לנו? איך בנו מגדל בן 164 קומות בחמש שנים בעזרת 12 אלף עובדים זרים שהועסקו בתנאים מחפירים ללא זכויות אדם?
מה הם חושבים לעצמם האמירתים האלה, נאמר בהתנשאות, שעם הכסף שלהם הם יצליחו להרשים אותנו? ולנצח אותנו תמיד במרוץ למי יותר גדול, יותר גבוה, יותר רחב, יותר ארוך? אז מתברר שכן. הם מנצחים, הם מרשימים וגם צוחקים כל הדרך אל הבנק.
נהניתי לקרוא. גם אני הגעתי סקפטית אבל אי אפשר שלא להתרשם מהמחשבה, התכנון והפלא הזה שהקימו ידי אדם תוך שנים ספורות במקום שהיה בו כלום.
תודה איריס🙏אכן צריך לראות בעיניים כדי להבין
תודה רבה מלי, כתבת נפלא. מעבר לכל הפרוייקטים הגדולים, הסיפור העיקרי של איחוד האמירויות הוא סיפור של מנהיגים עם חזון. יש מה ללמוד.
תודה בנצי🙏אכן, הלוואי והיה פה קצת מהחזון שיש שם.