ים המלח - אטרקציות בדרך אל, בדרך מ...
24 שעות מספקות בים המלח
״ארזנו כאילו יצאנו לשבוע,״ מפטיר בעלי את המשפט הקבוע של לפני, בזמן ואחרי כל יציאה בת יום או יומיים מהבית. האוזן הרגישה והמוזיקלית שלי קולטת את נימת הביקורת הקלה אבל למען שלום בית אני מבליגה ולא מפנה אצבע מאשימה אל שני זוגות נעלי הספורט שלו, סנדלי השורש, שני הג׳ינסים, ארבעה זוגות תחתונים, מבחר טי שירטים ועוד אי אלה פריטים לא נחוצים שהבחנתי בהם נכנסים למזוודה בזמן אמת ושתקתי.
צריך לדעת לבחור את המלחמות, ובמקרה הזה – מה אכפת לי? במיצובישי איירליינס שלנו הכבודה בחינם ואין הגבלת משקל. אז שיעמיס כאוות נפשו ואני לא אומר אף מילה על כך שרק בשרוואל הפילים מתאילנד נעשה שימוש.
כשיוצאים מגבולות הקריות, אנחנו יוצאים ממיקומנו הקבוע בשדה התעופה רפיק אל חרירי בביירות, והוויז שב לציית לפקודות הקוליות שלי. ״מצפור מלחת סדום״, אני לואטת לו ברכות, עדיין חוששת מסירוב עקשן, אבל הוויז מתמסר אליי בדיוק כפי שרגיל היה להתמסר בחיים הקודמים שלנו ב-6/10.
בדרך – איך אפשר שלא – עצירה מחייבת במצפור כביש סדום-ערד. הרגע הזה של ים כחול, המנוגד לצבע החום המדברי, והנפער מבין נוף ההרים הצחיחים מפעים בכל פעם מחדש. ולא משנה כמה פעמים עצרנו כאן ולא משנה אם הפעם האחרונה הייתה לא מזמן.
מצפור מלחת סדום או ״אגם הברבורים״
הלאה למצפור הבא, החדש יחסית. הוא הוקם ב-2019 על ידי מפעלי ים המלח בשיתוף תושבי כיכר סדום ורשות הטבע והגנים.
השלט בכניסה, ציני משהו, טוען ״שהקמת המצפור מבטאת את מחויבות חברת מפעלי ים המלח לסביבה ולשימור מגוון המינים ומחזקת את קשרי הגומלין בין המפעלים לבין יישובי כיכר סדום.״ אז אמרו.
אגם מלחת סדום, המכונה "אגם הברבורים", הוא אגם מים מתוקים. צמחיית קני הסוף המקיפה אותו ושפע עופות המים מעידים על כך. האגם נוצר כתוצאה מהיקוות מי תהום רדודים ומי השיטפונות באתר כרייה ששימש בעבר את
מפעלי ים המלח. בשל הימצאות מים באגם לאורך כל ימות השנה, התפתחה במקום מערכת אקולוגית מורכבת. המקום הינו בית גידול ייחודי, המאכלס מגוון רחב של מיני ציפורים ועופות מים. מגוון המינים כולל יותר מ-100 מיני עופות ביניהם מינים בסיכון כגון: צולל ביצות, חופמי גדות, נחליאלי צהוב וזרון סוף. ייחודו של המקום מבחינה סביבתית ואקולוגית ואפשרות הצפייה במגוון עופות רחב הפך אותו לנכס תיירותי ומוקד עניין לצפרים וחובבי טבע מהארץ והעולם.
אם אנחנו כבר כאן מס׳ 1 - עין פלוטית
עין פלוטית הוא המעיין הנסתר הרשמי של ישראל, לאחר שאינספור מעיינות הוכתרו בתואר הזה בתקופת הקורונה. ״עין פלוטית – המעיין הנסתר״ – כך הוא מוגדר בגוגל מפות. בדוק.
מאז הקורונה אני נוטה לחשדנות כלפי כל מעיין, מפל או אגם המתמיירים להיקרא ״נסתר״. לכן חייבת הייתי לדעת שגם עין פלוטית עלול היה להיגמר כפלופ ומכאן ייקרא שמו – עין פלופית.
התיאורים המקדימים היו רומנטיים ומפתים: עין כחולה בוהקת של מים מתוקים מנצנצת מתוך אפלולית הדקלים. נקודת התרעננות משובבת מחום המדבר.
ובכן, צריכים להתקיים כמה תנאים מחמירים כדי שאפרד מאפלולית מכוניתי הממוזגת כדי לטבול בשכשוכית העכורה וההומה שפגשתי שם. אז שאני אשכשך? לא תודה.
למעוניינים: וויז – עין פלוטית – המעיין הנסתר.
ואם אנחנו כבר כאן מס׳ 2: פארק אקולוגי ונחל אמציה.
חברי הפייסבוקי, ירון הולנדר, שהוא אלוף ישראל בידיעת הארץ, המליץ על נקודת עניין נוספת בנאות הכיכר, והפומו עשה את שלו.
בכניסה לשער היישוב שני חמושים מזוקנים ומזוודים ברובי גליל בהצלב ומחסנית בהכנס עטו לעברינו. מודה שלרגע החסרתי פעימה. אנו מורגלים לש.ג. משועמם בבוטקה. פתחנו את חלון המכונית למען יראון את פניי שוחרות השלום ואת העברית הצברית שבפי ושאלתי איפה הפארק האקולוגי. העברית הצחה שבפי עשתה את שלה, החמושים חייכו בהקלה ושלחו אותנו לפנייה השנייה מימין.
הפארק עצמו חביב. יש בו מטע דקלים קטן ומשובב, מיני צומח ומשימות אתגר לילדים אך שתי האטרקציות העיקריות בו הוחמצו: האבן מהאוורסט – המקום הגבוה בעולם, והאבן מים המלח – המקום הנמוך בעולם – שלא הצלחתי למצוא. והשכשוכית! השכשוכית הייתה חרבה כמו גם פלג המים שיוצא ממנה. לא שהייתי קופצת ראש, אבל זה היה מוסיף קצת חן למקום. השכשוכית מתברר פועלת רק בסופי שבוע.
בשולי הפארק נמצא ערוץ נחל אמציה, שסימני השיטפון והזרימה עדיין ניכרים בו.
סוף סוף במלון
לאחר חיבוטי נפש המלון שנבחר הפעם היה הרברט סמואל – הוד. כפי שיתברר בהמשך – לא הוד ולא הדר לו – ודאי לא תמורת 957 שקל ללילה כולל מע״מ וארוחת בוקר.
מצער, אבל זה המחיר שצריך לשלם בישראל עבור חדר עם מרפסת, נוף לים והפריווילגיה לשכב במיטה, לראות את הים, את השקיעה ואת הזריחה. בשוויץ, נכון, עולה יותר, אבל בים המלח הירדני זה עולה חצי מחיר במלון חדיש מרשת בינלאומית כמו קמפינסקי או הילטון.
הלובי בהרברט סמואל שלנו, הוד לשעבר, פשוט ומינימליסטי. המעליות ידעו ימים יפים יותר, ובחדר המשודרג נמצאו כתמים על כרית הנוי הנושאות את לוגו המלון. המשקוף בחדר האמבטיה אכול ומרקיב ורמת הניקיון טעונה שיפור. במרפסת לא טוב יותר. המעקה מטונף ועל הקירות אבק.
נקודות לחיוב: המיטה הייתה נוחה, הטלוויזיה גדולה, מכונת קפה, חלוקים, נעלי בית, בקבוקי מים וצלחת פירות – מסממני היוקרה 🙂
הנוף, הגישה המוסדרת והישירה לחוף והחניה הצמודה נוספים לנקודות הזכות.
בספא – בריכות מים מלוחים מחוממות, ז׳קוזי וסאונה, אבל החלל משדר עממיות וחוסר אלגנטיות.
ארוחת הבוקר מקבלת ציון בינוני מינוס. מבחר גבינות מצומצם מהזן העממי בלבד, כנ״ל מבחר הדגים, הסלטים, הריבות והקינוחים. מיץ תפוזים מלאכותי ודלוח מניח חותמת סופית וסמלית לרמה הכללית.
כשאני מקבלת ארוחת בוקר כזו באחת מאכסניות אנ״א – אני מרוצה. במלון – פחות.
למען ההגינות יש לציין שייתכן שהתחזוקה הלקויה ושמצבם המיושן של כמה מהמתקנים הוא כתוצאה מאירוח מפונים ושכמו מלונות אחרים ייאלץ לשפץ אחרי המלחמה.
האתגר - ארוחת ערב
אימת השיממון הקולינרי אופפת את עין בוקק ומתחם המלונות מימים ימימה. מי שמוותר על ארוחת ערב במלון, שם נפשו בכפו ואת מבטחו בארומה ועוד כמה מסעדות בודדות.
הימרנו על טאג׳ מאהל, מסעדה מזרחית במזרח התיכון עם שם מהמזרח הרחוק ובעיצוב בדואי. שולחנות נמוכים, שטיחים ובובות בלבוש מסורתי. שיפודי הפרגית היו מוצלחים וגם מנת עלי הגפן.
בתום ארוחת הערב והסיור הקצר בקניון הגווע היכה בנו גם השיממון התרבותי. לפני כשנתיים הסתפקנו ביונית לוי ובחדשות על המלחמה באוקראינה. הפעם בילינו עם יונית וחרבות הברזל.
ויהי ערב ויהי בוקר
לאחר ארוחת הבוקר הבינונית אך המספקת, נפנינו לאטרקציה המרכזית של ים המלח – הלא הוא המלח במלוא הדרו.
מה לא אמרו על ים המלח:
אמרו שלא ייצא ממנו כלום, שלא יצמח בו שום דבר, שאיפה שהוא נוגע לא צומח בו דשא. אז אמרו.
ים המוות שלנו התבגר, שינה דרכיו ופניו, למד דבר אחד או שניים, והינה יחסית ללא יוצלח הוא יודע יפה מאוד להצמיח פטריות, להתפיח עוגות, לרקום תחרה ולחפור בולענים.
תראו מה שמלח יודע לעשות.
קפיצה קטנה לאשת לוט
נערה הייתי וגם זקנתי ונדמה לי שמעולם לא עצרתי כאן. תמיד תמיד ראיתי את אשת לוט מהדרך, מחלון המכונית. הפעם עצרנו ועשינו כבוד.
הפסקת צהריים בערד - מסעדת מוזה
מוזה בתחנת הדלק אלון היא מסעדה ותיקה בערד. קשה לשכוח אותה בזכות העיצוב המיוחד שלה, המרפד את כל הקירות והתקרה במאות צעיפי כדורגל. התוצאה צבעונית ומשובבת. מתברר שהייתי כאן לפני עשור ושכחתי.
החלל המרווח שלה, כמו גם החצר הנחמדה מלאים למדי בסועדים. בהתחשב בעובדה שמדובר בערד זה משמח.
התפריט המגוון מפתיע באיכות ובטעם. נדגמו המבורגר עם אסאדו מפורק ופוטטוס הבית ופסטה ברוטב אלפרדו שהשביעו עד הקריות, עת חזרנו להתמקם בביירות.
לא רק שארזנו כמו לשבוע – 24 השעות האלה הרגישו כמו שבוע. הם היו אוורור וניתוק מסוימים ומתבקשים במדינה שגבולותיה צומצמו והאפשרויות לנסוע רחוק הוגבלו כל כך. הספקנו אטרקציות בדרך, טבלנו בספא, התחרדנו על החוף, עשינו בוק על הפטריות ושתינו אספרסו על הטרסה. הרגשתי שמיציתי וכל העת לא עזבה אותי המחשבה איך שורדים כאן המפונים חצי שנה?!
ים המלח - התקווה
יש המון שאלות על איך איך במדינה שלנו, אבל בים המלח השאלה היא איך איך לא השכילו למנף את המקום המיוחד והחד פעמי הזה. איך לא הפכו אותו ללאס וגאס של המזרח התיכון עם או בלי קאזינו. איך במקום השיממון התרבותי והקולינרי וזמר בשקל בלובי של המלון, הרחובות היו הומים ושוקקים, לאורכם היו בתי קפה ומסעדות, היו מופעים ומוזיקה בכל מקום ולא היינו הולכים לישון עם יונית.
אז איפה התקווה? בימים אלה מוקם ונבנה מתחם חדש: מרכז קונגרסים וירידים בקיבולת של 2500 איש, שמעוצב ככיפה לבנה והוא כבר כמעט מוכן. בסמוך לו קניון חדשני ואחריו מלון חדש של ישרוטל בסגנון תאילנד. הטיילת כבר נסללה, והעצים ניטעו. יש למה לצפות.
נהניתי לקרוא
אני אוהבת את ים המלח, למרות שהפעם האחרונה השאירה לי טראומה.
בכל אופן, את תמיד משעשעת גם כשהמלון לא משהו 🫤 וטוב לדעת.
זוכרת.. ים המלח הוא פנינה אמיתית. תודה איריס❣️
חתיכת חברים יש לך. אלופים אחד אחד
ראית מה זה??
ים המלח עם השתקפויותיו המדהימות , ניגוד גמור למה שהאזור יכל היה להיות.
להתארח במלון בים המלח?
וואו היה לכם אומץ גדול..
שנים על שנים שאנו יורדים לים המלח מוקדם בבוקר,נוחתים בחוף הציבורי – קרוב למלון הרודס, נהנים מכמה שעות של שקט ,
ארוחות תמיד היו סלט תפוחי אדמה …וירקות …
המסעדה היתה תמיד בסוף בילוי במים המלוחים, בדרך חזרה הביתה, עייפים אך מרוצים .
אם את תוהה איך חוזרים הביתה אחרי שחייה?
יש מלתחות ומים זורמים , מסתבנים היטב ..וממשיכים ,
תודה שהזכרתי לי שמזמן לא ביקרתי באזור…
למה אומץ? לפני שנתיים היינו במלון וורט והיה מפנק. עבורינו זה ארבע שעות נסיעה ולא מעשי לנו לקפוץ לטבילה. ספרי לי על ביקורך הבא בים המלח
תודה עבור הכנות.
אוהבת את כתיבתך❤️
תודה רבה, שמחה לשמוע😀
צחקתי והתיצבתי גם יחד. מצב התיירות הוא כפי עמי. תודה על כמה הצעות לנקודות עניין חדשות. תודה על האזהרה מפני המלון . אני לים המלך כנראה אמשיך להגיע בחד יומי 🙂
חכי למלון החדש והמפנק שנבנה😄
מלי היקרה כתבתי וכתבתי וכשרציתי להוסיף הקישור לבלוג שלי עפתי , הכל נמחק😓
נהניתי מהכתבה שלך שתמיד עם הומור ועקיצות.
להוריד בפניכם את הכובע לנסוע עד ים המחח ל-24 שעות בלבד.
תודה על עידכון על מצב המלון הוד שאירח מפונים. זו הייתה בין היתר אחת הסיבות שלא רציתי השנה ים המלח. כעת אמתין לסיומו של המלון החדש .
צחקתי על הביליי עם יונית.
תודה על העידכון לגבי מסעדת המוזה, שבה מעולם לא יצא לנו לסעוד.
רחל יקרה,
שמחתי לעזור, להצחיק ולשעשע. לא תאמיני אבל 24 השעות האלה היו ממצות.
אין על הכתיבה השנונה שלך והצילומים היפים. לצערי, המקומות שמסביב לא עושים חשק לטייל בהם. אבל ים המלח הוא אוצר לאומי. מה חבל שאנחנו עושים הכל כדי להרוס אותו.
תודה רבה תמרית❣️מדי פעם עולים הגעגועים למקומות האלה