ואדי קלט וצפון ים המלח


בין עין פרת לקליה - טיול בצפון ים המלח

הרעיון המקורי היה לראות סוף סוף את הפטריות המפורסמות של ים המלח. לרוע מזלי, כיומיים לפני המועד הנקוב הפטריות הראויות נכללו באי הירוק של ים המלח – עובדה שחייבה נטילת דגימה מהמוח שלי כתנאי לראותן – וזה – כבר לא רעיון כל כך טוב. בדיקת קורונה עבור ים המלח? מוגזם מבחינתי, יש גבול! לא נותרה לי ברירה אלא לחשב מסלול מחדש וכך זכה ואדי קלט לצאת מתוך ה-וויש ליסט שלי לשלב הביצוע. הוויש המסוים הזה לא יצא עד כה לפועל מסיבות שונות, בעיקר החשש מכניסה לשטח סי ובשל מקרי פיגועים במחסום. כן כן, בימים אלה אני פוחדת יותר מבדיקת קורונה מאשר טיול בשטח סי.

התוכנית החדשה שנרקמה כללה את עין פרת, עינות צוקים, גלריה מינוס 430, לינה בקליה, חוף קליה, גן לאומי קומראן, נבי מוסא ומוזיאון השומרוני הטוב. עוד תוכנית שהפכה בסיס לשינויים כפי שיתברר בהמשך. יצאנו לדרך.

עין פרת - הגעה

הנסיעה לעין פרת עוברת דרך כביש 1 – לכיוון פסגת זאב (אין צורך להיכנס לתוך ירושלים) עד למחסום חיזמה. ממשיכים עם כביש 437 עד ליישוב עלמון. עוברים את הכניסה המאובטחת ליישוב וממשיכים עד לשער השמורה. משם יש לרדת בזהירות לשמורה בכביש אספלט מתפתל עד לרחבת החניה.

תחושת הביטחון בנסיעה הייתה טובה, גם כשחולפים על פני שלטים כמו עיסאוויה וגם במעבר במחסום ובנסיעה לאורך גדר ההפרדה.

השמורה עצמה מאובטחת על ידי ריינג'רים חמושים, אבל רואים אותם רק בכניסה לשמורה כי מיד נשאבים למסלול וליופי המיוחד של המקום.

מחסום חיזמה
גדר ההפרדה

עין פרת - המסלול הקצר

שום דבר בנסיעת הסלאלום המפחידה בתוך הנוף המדברי והצחיח לא הכין אותי למפגש עם שפע המים והירוק שבשמורה: בבת אחת הנוף השתנה לטובת חורשת אקליפטוסים ושולחנות פיקניק שמעיין זורם ביניהם, גשרון עץ, צמחיית נחלים וקולות פכפוך. די מפתה לבחור באחד השולחנות הנטועים ממש על פלג המים ולנשנש משהו, אבל הסקרנות להמשיך ולראות מה צופנת המשכה של הדרך גוברת.

עין פרת

שולחן פיקניק על אחד הפלגים

עין פרת הוא מעיין שופע מים בתוך  קניון מדברי מרהיב. יש כאן כמה מסלולי טיול באורכים שונים ודרגות קושי שונות. אנחנו בחרנו במסלול המעגלי הקצר שמספק חוויה טובה של נחל זורם, ובריכות טבעיות, טבע מרתק ומנזר שממשיך את מורשת הנזירות הביזנטית ברוח הנזירים שהתבודדו בכוכי מדבר יהודה. בימים אלה, בשל הקורונה, לא ניתן לטפס את המנזר ולבקר בו.

אפשר לשהות בשמורת עין פרת יום שלם. לו ידענו לא היינו מתכננים  גם את עינות צוקים ודברים נוספים לאותו יום. יחד עם זאת, גם המסלול הקצר והמעגלי הוא חגיגה ומזמן מגוון תצורות נוף ומגוון של צומח, מיני מעיינות ופכפוכי נחלים, בריכות שכשוך, פינות פיקניק ושרידים מתקופת החשמונאים והביזנטים. למעשה, כל כמה מטרים מזומנת הפתעה ופינה קסומה אחרת.

עין פרת, ואדי קלט
בריכת המעיין
עין פרת ואדי קלט
בריכת התמר. סגורה בקורונה. נקראת בזכות עץ התמר הצומח לצידה.
בריכת המעיין
עין פרת ואדי קלט
בריכת התאנה

מאין מגיע שפע המים לעין פרת?

נחל פרת חייב את כמויות המים המרשימות שלו הודות למבנה הגיאולוגי של הרי יהודה. מי הגשמים שיורדים בהרי יהודה, מחלחלים ונקווים בשכבות הסלע שבתת-הקרקע. המים פורצים בכל מקום שבו רצף השכבות הזה נקטע. קניון נחל פרת הוא אחד המקומות במדבר יהודה שבו נקטע רצף השכבות הזה, ופורצים בו כמה מעיינות, שיוצרים פלג נאה, הזורם ללא הפסקה בכל ימות השנה. 

עין פרת ואדי קלט
נביעת המעיין

עין פרת - שרידים מן העבר

לאורך הנחל ניתן להבחין בשרידי מפעל המים העתיק: אמת מים הבנויה מחוליות אבן מסותתות, שנבנתה בתקופה החשמונאית ושהוליכה מים אל "ארמונות החורף" של החשמונאים ליד יריחו. מי המעיין לשתייה ולהשקיית שטחי עיבוד חקלאי. 

מתחת לשרידי האמה נמצאת "מערת השבר" – מערה שנוצרה כאשר סלע ענק נפל. הכניסה למערות אסורה בשל החשש להימצאות קרציית המערות. לאורך כל מצוקי הנחל קיימות מערות טבעיות רבות. נראה ששימשו  להתבודדות נזירים.

שרידי האמה ומערת השבר
המנזר התלוי של הנזיר חריטון. מתגורר בו נזיר אחד בלבד
כוכים ומערות מסתור

עינות צוקים - עין פשחה

במרחק קצר מעין פרת הגענו לנווה מדבר נוסף – עינות צוקים או עין פשחה. חשבתי להגיע לחוויה מתקנת של זיכרונות ילדות, אבל למרבה האכזבה המקום עדיין משדר אווירת חמת גדר של שנות השמונים. לעומת שמורת עין פרת, המטופחת, היפהפייה והנקייה עין פשחה נראית מוזנחת, עממית מדי וסתמית עם עשן המנגל, הצידניות וההמולה. חבל. לשמורה יש פוטנציאל גדול: נביעות מים, תופעות גיאולוגיות, צמחים ובעלי חיים שמאפיינים את המדבר ואפילו אתר ארכיאולוגי. למרות כל אלה, אבל כל אלה אינם מתוחזקים או מוצגים כראוי.

אפשר לומר שפשוט ברחנו מעין פשחה.

גלריה מינוס 430

כיוון שהעברנו את הלילה במלון קליה, אך טבעי היה לעצור קודם בגלריה הנמוכה בעולם כדי לראות איך הפכו עשרות מבנים ירדנים נטושים ליצירות אומנות. 30 אומני רחוב מהארץ והעולם נרתמו בהתנדבות למיזם הצלת ים המלח וציירו על המבנים ציורים מרהיבים.

עינת הרשקו מהבלוג אלטרעטיבה הקדישה לגלריה פוסט מפורט וכאן ניתן לקרוא על  "גלריה מינוס 430" בחוף קלי"ה.

קליה -לינה נוחה במחיר שפוי

שאלת השאלות כשלנים במלון קליה הממוקם באזור מאותגר קולינרית כמו צפון ים המלח היא איפה אוכלים. הערב נוטה, החשכה יורדת ואנה נלך. התברר שבצומת אלמוג יש מסעדה בשם הצ'אנס האחרון וכשמה כן היא: זה הצ'אנס האחרון שלכם להזמין דבר מאכל ברדיוס  הקרוב. צומת אלמוג נמצא במרחק כעשרים דקות נסיעה מקליה ומלבד המסעדה יש לאורך הכביש משתלה ומספר חנויות, שברובן סחורה זהה: כדים, סלי  קש, מחצלות וזוטות. נו שופינג הביתה, אבל מה זה חשוב, העיקר שחזרנו מהסיבוב הזה עם ארוחת ערב שנאכלה במרפסת הצימר.

החדרים עצמם בסיסיים ואסתטיים, מצוידים במטבחון קטן עם מקרר ופינת קפה. בעונה זו של השנה (סוף נובמבר) נעים לשבת בחוץ ואפילו מכת הזבובים  הטורדנית שמאפיינת את האזור נותנת קצת מנוחה בשעות הערב.

אורחי מלון קליה זכאים לכניסה אחת חינם לחוף קליה וזה מבחינתי היה לנצח את המערכת: גישה לים המלח ללא בדיקת קורונה! האירוח כולל גם ארוחת בוקר ארוזה הנאספת מחדר האוכל של הקיבוץ. הדבר הטוב היחיד שאני יכולה לומר על ארוחת הבוקר הזו הוא שסיפקה הזדמנות לטייל קצת בקיבוץ המטופח והנאה. מה שהיה בתוך השקית גרם לי  להתגעגע לארוחת הבוקר של בית חולים רמב"ם בפעם האחרונה שילדתי שם. אבל לא בשל קטנות כאלה  תיפול רוחנו. אני מניחה שבימים כתיקונם, כשארוחת הבוקר מוגשת בחדר האוכל, זה נראה יותר טוב.

חוף קליה -

אחרי שדחקנו  לקיבותינו את ארוחת הבוקר (ביצה קשה, לחמניית חנק, מיני גביע גבינה ואף לא פיסת ירק) הגענו לחוף קליה ולו כדי לגלות שהמקום כולל בית קפה צופה לים שמגיש אוכל אמיתי ולו ידענו, לו ידענו…

ההגעה לחוף עצמו  ולמים כרוכה בירידה של כמה וכמה גרמי מדרגות שאחר כך צריך גם לעלות אותם כמובן. יחד עם זאת, החוף מעמיד לרשות המתקשים בהליכה שאטל הלוך חזור. כל שצריך הוא לצלצל בפעמון  בכניסה ועובדי החוף ישמחו לעשות זאת.

בעוד הכניסה לחוף, מתחם הקפה והירידה מטופחים ומגוננים ונראים כמו כניסה לחוף ים בחו"ל, החוף ג'יפתי משהו. אולי זה בוץ ים המלח שנמצא במים, אולי האבנים והמהמורות שבתוך המים, אולי הכיסאות הלא נקיים ואולי המראה האפרורי והמוזנח מסביב. כל אלו לא תרמו לחוויית משתמש טובה והעדפנו להמשיך בתוכנית. התוכניות כפי שהוזכר לעיל היו קומראן ונבי מוסא ומוזיאון השומרוני הטוב, אלא שבערב, בעודנו אוכלים את "הצ'אנס האחרון", הגיעו השכנים שלנו לצימר, שאיתם חלקנו מרפסת משותפת. הם היו שני חברים בני כשלושים, חמודים ואינטליגנטים ומפה לשם נקשרה שיחה, גם על טיולים. הם לא שמעו על גלריה מינוס 430 ועל המרסבא ואנחנו לא שמענו על מעיינות קדם ולאחר שהצליחו להלהיב אותנו, ויתרנו בקלות על קומראן וכל השאר.

על כביש 90 - בין עין גדי למצוקי דרגות

למעיינות החמים  עין קדם לא הגענו בסוף. זה היה כרוך בהליכה של כחצי שעה בחום ועם זבובים שהטריפו אותי. אבל במקום זה קיבלנו את אחת מדרכי הנוף היפות בארץ, עם המון נקודות עצירה לתצפית ולפק"ל קפה. זה היה סיום מושלם, שהשאיר טעם  של עוד ואנו עוד  נשוב להשלמות. זה רק שעתיים וקצת מהבית.

הצטרפו למנויי בלוג "הטוריסטית" וקבלו מדי פעם טיפ על יעד מגניב או מסלול שווה

Facebook Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.