לוס אנג'לס, הגענו אליה שנית… יש מקומות שאני אוהבת להגיע אליהם רק כדי לגלות ש״שלנו יותר יפה״. מין לוקאל פטריוטיזם שכזה וגאווה ישראלית.

הפעם אחד המקומות האלה היה וניס ביץ׳ לוס אנג׳לס. ולא שלא הוזהרנו. הפקיד בדלפק של אלסקה איירליינס בשדה התעופה lax היה נחמד דיו כדי לקבל מאיתנו את המזוודות שעה לפני פתיחתו הרשמית של הקאונטר – מה שנתן לנו שעה נוספת בווניס. כשפתח הפקיד את הדרכון וראה shlomo – התמלא לפתע התרגשות ושמחה: איי אם שמואל! ווי אר ברדרס!

ברדרס ברדרס אבל שמואל, חוץ ממפגש עם היהדות בבר מצווה, אין לו שום קשר אליה, הוא לא ביקר בישראל מעולם, אבל ידע להגיד שלא נבנה יותר מדי על חוף וניס, כי זה כמו בתל אביב אמר. ים, סתם חוף ים. התעלמתי מן העלבון הקל בחופי תל אביב. על חופי חיפה הוא ודאי לא שמע, שחופיה והטיילת שלה יפים אף יותר משל תל אביב (אני חיפאית). קיוויתי ששמואל לא יודע על מה הוא מדבר כי היי! אנחנו באמריקה, בלוס אנג׳לס! במקום עם אחד החופים המדוברים והמפורסמים בעולם ובאנו כדי לראות.

תפסנו מונית. רבע שעה נסיעה, 30 דולר, ואנו בחוף וניס. המקום נקרא  –  Ocean Front Walk  – באנגלית זה נשמע טוב, אבל מה אגיד לכם: אילת בשנות השמונים נראתה יותר טוב. כמה דוכנים לממכר שטויות, כמה חנויות לא אלגנטיות, כמה עצי דקל כמו בכל לוס אנג'לס וזה כל הסיפור.

וחוף הים? יש רצועת חול עבה,  ומתקן גלישה לרולר בליידס שהוא האטרקציה העיקרית במקום. עשרות מתגודדים סביבו כדי לצפות בביצועים מרשימים באמת של המקצוענים שבמקום.

כיוון שחוף וניס לא נחשב ידידותי לאחר השקיעה, כשעשרות הומלסים וטיפוסים מפוקפקים מתחילים למלא אותו, זה היה בדיוק הזמן להסתלק משם, ולא בצער רב.

שכונת וניס – לוס אנג'לס

כיוון שחוף וניס קיבל את שמו מן השכונה הצמודה, שמדמה את ונציה, צעדנו לשם. מדובר בשש תעלות מים מלאכותיות שנחפרו בתחילת המאה העשרים, באזור ביצות, במטרה להפוך את המקום לפארק שעשועים. היום נותרו במקום שש תעלות מים הניצבות במקביל זו לזו ועליהן הגשרונים המקוריים. על שתי הגדות בתים נחמדים ושווים בהחלט.

משם המשכנו לכביש הראשי, גם כדי לתפוס תחבורה בחזרה וגם כדי לאכול ארוחת ערב. לוס אנג'לס לא יפה בעיניי, וגם האזור הזה היה סתמי. עיר: כבישים רחבים, חנויות, מסעדות ללא שום ייחוד. נפרדנו מווניס עם ארוחת טאקו ורביולי וחזרנו לשדה התעופה בתחבורה הציבורית, כשנהגי אוטובוס אדיבים מאוד מנחים אותנו איך להגיע. שני דולר לשנינו ואנחנו שוב בשדה. אלסקה – here we come!