צפון יוון - מסלול מסלוניקי לכפרי זגורייה
בתום שנה ותשעה של תענית קורונה הגיעה גם שעתנו לפרוץ את גבולות הממלכה. היעד שנבחר; הרפובליקה ההלינסטית. כן, כך הם קוראים לעצמם. לא אני המצאתי. תשאלו את טופס ה-PLF שהם שולחים במייל. אלמלא הנוהל הקורונליאלי הזה הייתי יכולה למות ועדיין לחשוב שיוון זה פשוט Greece. נו מילא, זה נשמע חמוד, אז נסלח להם על הפומפוזיות ולו בגלל שמצאו פינה קטנה כדי לשמר את תהילת עברם.
מצוידים באותו PLF ושאר טופסולוגיה עלינו על טיסת ריינאייר לסלוניקי. זה המקום לבקש מכל צוות המטוס על טייסיו ודיילותיו לחדול מכל הודעותיהם בכריזה. פשוט אל. זה מיותר. ממילא אף אחד לא מבין מילה מהמבטא ההלניסטי הכבד שלהם. הם יכולים להודיע למשל שהמטוס איבד הרגע אחד ממנועיו ואנו עומדים להתרסק בים ושאנו מתבקשים לשלוף מיד את חגורות הציפה ועדיין נמשיך לנמנם בשלווה. אז או שיחדלו או שילטשו את המבטא כי זה עשוי להיות מציל חיים.
למעט פרט איזוטרי זה היוונים חמודים וחביבים ועושה רושם שהם באמת אוהבים אותנו ומקבלים אותנו במאור פנים ובכמה מילים בעברית ויש שלמדו משפטים שלמים. ההשתדלות הזו שלהם כל כך נגעה ללבנו עד שמיד שלפנו מגוגל שיחון עברי-הלניסטי וגמלנו להם ב- יאסס, קלימרה, קליספרה ואפחריסטו ופאראקלו.
היי לייטס בפוסט
צפון יוון - מסלולי טיול רבים לה
יש המון דרכים לטייל בצפון יוון וטיול של האחד לא יהיה דומה לזה של האחר. צפון יוון של הקיץ תאפשר טבילה בנהרות ובמפלים, וצפון יוון של האביב תציג פריחה ופסגות מושלגות. בסתיו יש סיכוי לגשם אבל שלכת מרהיבה צובעת את היערות ואת צדי הדרכים. אפשר לשלב בצפון יוון מסלולי הליכה בדרגות קושי שונות ואפילו טרקים, או לבנות טיול נינוח בין כפרים וגשרים. אפשר לבחור לטייל באזור אחד או בכולם – תלוי במידת העניין או הזמן.
החלקים המתוירים ביותר של צפון יוון הם לרוב פיליון והאולימפוס והאזורים זגורייה וצומרקה שהם חלק מחבל אפירוס.
הפוסט להלן מתייחס למסלול מעגלי שמתחיל ומסתיים בסלוניקי.
המסלול לצפון יוון בנקודות בנקודות: סלוניקי-מטאורה-מצובו-גברנה-קסטוריה-זגורייה-סלוניקי
לרשותנו שישה ימי טיול נטו, לא כולל זמן טיסות, שהם גם ברוטו כי זה לא כולל התברברויות או קפריזות של הוויז שלפעמים מחליט להתהפך ולהשתגע. שישה ימים שבמהלכם נבדוק אם צפון יוון שנקשרו לה כתרים רבים כל כך אכן מצדיקה את הנהירה.
בתוכנית: מטאורה וכפרי זגורייה, גשרים עתיקים, נהר וידיומאטיס אחד, קניוס ויקוס אחד (הכי צר באירופה) האגם הכי יפה ביוון אחד (בקסטוריה), עוד כמה צוקים נישאים ועוד כמה תופעות טבע. על כל אלה שורה שלכת צהובה-אדומה שמפצה על היעדר הפסגות המושלגות ועל הערוצים החרבים שכמותם ניתן לפגוש רק באביב.
אזהרת מסע; זה הולך להיות טיול פנסיונרים – בלי טרקים ובלי שטקים😂
אנחנו מוכנים, בואו נצא לדרך!
סלוניקי - הפתעת הטיול
כשאין ציפיות הכל הופך יפה, מרגש ומשמח וכזו הייתה סלוניקי שגוררת לשווא תדמית ומוניטין גרועים.
הגענו למלון רק בסביבות עשר בערב ומיד ירדנו לסרוק את העיר. המלון נבחר במיקום אסטרטגי, קרוב לטיילת ולכיכר אריסטוטלס שהם הלב התיירותי של סלוניקי.
מה אומר! הרגשנו כמו עכברי הכפר שהגיעו העירה, או אולי היו אלה עכברי הקורונה המורעבים הפוערים עיניים משתאות מול עיר תוססת שמתנהגת לקראת חצות כמו היו אלה צהרי היום. שורה ארוכה ולא נגמרת של בתי קפה ובארים על טיילת ניקיס, עם שולחנות וכיסאות שמופנים כלפי הים, מלאים עד אפס מקום במבלים. הנרות המאירים את השולחנות, הלפידים הבוערים לחימום והמוזיקה הבוקעת יוצרים אווירת בילוי מלהיבה. השפה השלטת – יוונית. תיירים – אין רבים כל כך.
החלטנו לצעוד עד המגדל הלבן, סמל העיר. בדרך, ספינת פיראטים מצועצעת ומקושטת בנורות מעמיסה תיירים או מקומיים ויוצאת לדרך. אז מה אם כבר חצות וחושך. לילה טוב סלוניקי. ניפגש בסוף הטיול.
יום 1:
בדרך הארוכה ארוכה למטאורה
יש שתי דרכים להגיע מסלוניקי למטאורה. האחת ארוכה, הכוללת כבישי אגרה (כשלוש שעות), והשנייה ארוכה עוד יותר, ללא כבישי אגרה (כשלוש שעות וחצי). בחרנו בדרך הארוכה יותר כי כרמית המליצה. כרמית היא כרמית וייס, בעלת אתר הטיולים גו טראבל. כרמית היא אישה שראתה עולם וחצי, ומכל המקומות בעולם היא הכי אוהבת את צפון יוון. היא ביקרה ביוון ובצפון בפרט עשרות פעמים. כרמית ושלמה אישי נוהגים לצעוד יחד מדי בוקר על חוף ימה של קריית חיים כחלק מקבוצת הליכה. אך טבעי ששלמה הספיק לשמוע ניסים ונפלאות על צפון יוון באותן הליכות בוקר, ולכן כרמית עוד תככב להלן ורוחה תהלך עימנו על פני הרי הפינדוס. אז כרמית אמרה שהדרך הארוכה יותר למטאורה מוסיפה רק 30 דקות, שהיא יפה יותר ולא משעממת כמו באוטוסטרדות ושיהיו אגמים בדרך – וזו כבר סיבה טובה. ובכלל, מי אני ומה אני שלא אשמע לאישה שמכירה כאן את כל הדימיטריסים, היאניסים והאחילאסים.
יצאנו לדרך לאחר שהוויז התבקש להוביל דרך ללא כבישי אגרה. מחצית הדרך עברה בנוף כפרי טוסקני מלבב, כרמים, שדות ובתי אחוזה, אבל אגמים – אין. אבל מכיוון שכרמית אמרה חיפשנו סביבנו בגוגל מפות מקור מים כלשהו וכך הגענו לנהר עצום שראה ימים שוצפים יותר. הגשר הארוך והחדש שמעליו רק יכול להעיד שקיומו – ככל הנראה – נחוץ. כרגע אפשר ללכת מתחתיו בחרבה.
מתברר שהגענו לנהר הארוך ביותר ביוון. שמו Haliacmon ואורכו 297 ק"מ. מעט המים והזרימה שנותרה ונוף ההרים ברקע היו סיבה לעצירת מנוחה קלה וקדימה למטאורה!
אחרי הנהר הוויז הוביל לעיירה במעלה גבעה תלולה ומפותלת. אולי מאחורי הגבעה תגיע הישועה ויגיעו האגמים? אבל לפני כן תקלה! צינור מים התפוצץ לו באמצע הכביש, כלים כבדים ועובדי עירייה חוסמים את הדרך ובתנועות ידיים מסמנים לנו לעשות משהו שלא הבנו. ירדנו חזרה את כל הדרך למטה, והמקומיים החמודים שלא דיברו מילה אנגלית הזעיקו בחורצ׳יק דובר אנגלית. החמוד הסביר שאו שנעלה שוב ונמצא פנייה אחרת ימינה או שנחזור לצומת קוזאני, שממנה הגענו לפני שעה וחצי ומשם הוויז כבר ייקח אותנו בדרך המלך. שתי האפשרויות נשמעו גרועות. בא לי לבכות למחשבה שצריך לחזור על עקבותנו, על בזבוז הזמן. חששתי שאת מטאורה לא נספיק לראות היום.
בחרנו בקוזאני. עוד יתברר שהקוזאני הזה הוא צומת דרכים חשוב. בכל הפעמים הנוספות שחלפנו לידו או שראינו שילוט המוביל אליו התמלאנו חלחלה. עד כדי כך הייתה גדולה הטראומה.
הגענו למטאורה בדרך הארוכה הארוכה, דקה לפני השקיעה. יש האומרים השעה הכי יפה ביום. בקושי הספקתי להתפעל מהמלון החמוד, מפינות הישיבה המזמינות, הריהוט העתיק, משכיות החמדה שהן חלק מהעיצוב ומהמרפסת שלנו מול הצוקים וכבר דהרנו במעלה הכביש ההיקפי אל הצוקים והמנזרים התלויים.
אין הרבה מה להתפייט כאן. זה וואו! צריך להיות כאן כדי לחוות, להרגיש, להבין ולהתרשם.
סיימנו את הערב במסעדת מטאורה החביבה והמומלצת מאוד על ישראלים. כל כך חביבה עד שהמלצרים דוברים עברית שוטפת. זוהי מסעדה משפחתית ותיקה עם מאכלים מקומיים מסורתיים וכמובן שדגמתי את הממולאים.
האם מטאורה שווה עצירת לילה? יש האומרים שדי להקדיש למטאורה שלוש שעות כעצירה בדרך אל או מ. בעיקרון זה נכון, אלא שמטאורה זוכה וראויה לעצירת לילה ולו כדי לחתוך את הדרך הארוכה מסלוניקי לכפרי הזגורייה. אנחנו התמקמנו במלון נחמד מול הצוקים בכפר קלמבקה. לעומת כפרי הרפאים של זגורייה שעוד נראה בהמשך, קלמבקה היא עיירה עם חיים. עשן מיתמר מארובות הבתים, ריח ערמונים קלויים באוויר, מסעדות מלאות בכל פינה, רחוב ראשי עם חנויות, ובעיקר – רואים אנשים ורואים מקומיים.
יום 2:
מצובו - גרבנה - קסטוריה
בדרך לקסטוריה, היעד הסופי של היום עוצרים בגרבנה, עיירת הפטריות. למה? כי כרמית אמרה שיש שם מסעדה מיוחדת שכולה פטריות שאחילאס מפליג בשבח מעדניה. משם נמשיך לקסטוריה. למה? כי כרמית אמרה שזו העיירה הכי יפה בצפון יוון. כשאני שומעת דבר כזה ה-FOMO משתלט עליי.
שעה ומשהו נסיעה מפרידות בין מטאורה למצובו. מרחק סביר. הדרך מטפסת צפונה למצובו – העיירה המתוארת כאלפינית. גם כאן הדרך עוברת בין אוטוסטרדות נוחות ומערכת מנהרות חדשנית. את האפיל האלפיני אנו מרגישים ביציאה מן המכונית. קררר. למצובו, כמו כל העיירות, יש מרכז תיירותי עם כנסייה, עץ דולב ענק, כמה חנויות לסובנירס ומסעדות (כמובן) שבעליהן משחרים ללקוחות.
אנחנו עדיין לא רעבים. אחרי סיבוב קצר ודגימה של אחת הסימטאות הבנו את הרעיון. יאללה למכונית. עד שנגיע לגברנה, הרעב יגיע בול בזמן.
אם מצובו קיבלה את שם הקוד בית ג׳אן או אבו גוש בשל סימטאות דו סטריות צרות, משופעות ובלתי אפשריות, גרבנה מקבלת את שם הקוד פתח תקווה מבחינת כיעור אורבאני. אבל עכשיו שלכת והשלכת עושה מעט חסד עם העיירה הכעורה ומסעדת הפטריות המומלצת של כרמית – אבלס – היא פנינת עיצוב וקולינריה.
קסטוריה
קסטוריה מקבלת את פנינו במזג אוויר נעים ושמים כחולים שצובעים את האגם בכחול-ירוק מושלם. להקות של אווזים עלו מן המים ולשלשו באקט לא מתחשב את הטיילת המקיפה את האגם.
קסטוריה נחשבת בירת ייצור הפרוות. כל חנות שנייה כאן קשורה לתעשייה. יש ירוקים שכף רגלם לא תדרוך כאן. אבל יש כאן גם מערת נטיפים עם אגמי אזמרגד בתוכה. לצערינו, המקום כבר נסגר באותו יום, או שלא לצערינו – כי כבר מיציתי את הז׳אנר.
כיוון שכבר בשלב התחקיר וההכנות הבנתי שבקסטוריה אין הרבה מה לעשות, החלטתי להפוך אותה ללימונדה. כלומר, אם יש בה אגם יהיה בה גם מלון מפנק על האגם, או עם נוף לאגם, ואכן בוקינג לא אכזב. המלון שמצאתי היה שווה את כל קסטוריה!
בינתיים, בעודי מתלהבת מהאגם ועשרות האווזים המגעגעים המקיפים אותי, מבקש ממני שלמה, בהבעה ספק משועממת, ספק מאוכזבת להזכיר לו ״מה הסיבה בדיוק שהגענו לכאן? מה יש לעשות כאן?״ כן, ככה הוא שואל!
״אתה רציני??? הרי הפכתי את כל מסלול הטיול בשבילך כדי לכלול את קסטוריה… זרקתי בשבילך את צומרקה לפח…״
אז מה הסיבה שאנחנו כאן??? אתם כבר יודעים את התשובה: כי כרמית אמרה…
יום 3:
קסטוריה - זגורייה
השמש זורחת מאוחר בצפון יוון. בשבע וחצי בבוקר עדיין חושך מצריים. בשמונה בבוקר ערפילים מכסים את האגם והנוף הקסום מאתמול מסתתר לו אי שם. היום מניע לאט ביוון, סיגה, סיגה. עד שהשמש תזרח בעוצמה ותבריח את הערפל, כבר לא נהיה בקסטוריה.
בדרך הארוכה לזגורייה נחלוף שוב לאורך האגם הערפילי והשלכת שזכו למראה קסום ואחר לשעת בוקר. לאט לאט נוף האגם מתחלף בכבישים מפותלים בין הרים נישאים המנוקדים בצהוב-אדום של שלכת.
גשר קלידוניה
גשר קלידוניה היה שער הכניסה שלנו לזגורייה. סוף סוף מים, גשר עתיק, סבך עצים ומסלול קצר בטבע – מחלץ עצמות בתום נסיעה ארוכה.
הנסיעה הארוכה הייתה כלום ושום דבר לעומת נסיעת הבלהה המאתגרת בין גשר קלידוניה לבין הכפר שלנו, אנו פדינה. כל כך מאתגרת שלקח לי שלוש שעות להסדיר דופק ולהחליט שיותר לא מזיזים את המכונית היום.
דימיטריס, הבעלים של אמליקו זגורי, ההוטל-פונדק שלנו לשלושת הלילות הקרובים, כבר חיכה לנו ואנו חיכינו למסור לו דש מ… כרמית! נראה לי ששיווע לקצת חברה. אנו האורחים היחידים הלילה, והכפר על 50 התושבים שלו נראה כמו כפר רפאים.
סיימנו את הערב בגבולות הכפר, בטברנה משפחתית חמודה, אחת משתיים שעדיין פעילות.
יום 4:
יום חדש בצפון יוון, ובו לווייז יש רצונות משלו
לאחר יום נסיעה מאתגר אך טבעי היה לבחור יעדים ״קרובים לבית״. זו הסיבה שהתמקמנו בכפר אנו פדינה, בלב חבל זגורייה, כשבמרחק נסיעה של עד חצי שעה אנו מוקפים בנקודות תצפית, גשרים וכפרים חמודים. אבל הוויז קם על צד שמאל, ובמקום לקחת אותנו לתצפית הקרובה למקום מגורינו על קניון ויקוס לקח אותנו לרחוקה ביותר מ״הבית״.
קניון ויקוס הוא אטרקציית טבע מרכזית בזגורייה. הוא נחשב לקניון הכי עמוק בעולם (990 מטר) והצר ביותר. בין דפנותיו – 1100 מטר. הוויקוס משתרע לאורך 20 ק"מ מהכפר Monodendri עד Mikro Papingo.
לקניון ויקוס מספר נקודות תצפית:
- תצפית oxya, לא הרחק מהכפר מונונדרי.
- תצפית ממנזר שבכפר מונונדרי
- תצפית beloy שיש האומרים שהיא היפה מכולן.
- תצפית מהכפר ויקוס שנמצא אחרי הפיתולים המפורסמים למיקרו פפיגו.
הגענו לתצפית vikos1 עם עוד כמה מאוכזבים מקומיים שגילו שהם כאן במקום בתצפית oxya. אבל יפה כאן! יפה כמו שיפה בכל פינה בצפון יוון.
בירידה מהתצפית התברר הדבר הבא…
ואחר כך אחת הנקודות המקסימות ביותר בזגורייה: גשר פפיגו שניתן לנסוע עליו עם מכוניות. היה בגשר העתיק, בצהוב השלכת והצבע האזמרגדי של המים כדי להשכיח את כל התסכול מוויז ובזבוז הזמן שגרם.
הכפרים פפיגו ומיקרו פפיגו וגבי המים של רוגובו
בתום הפיתולים המתין צמד הכפרים פפיגו ומיקרו פפיגו, שהגיעו בול הזמן להפסקת צהריים מול צוקי הטימפי – המגדלים של אסטרקה. פפיגו הוא מהכפרים המפורסמים באזור. הכפר נמצא בסוף כביש הנחש המתחיל מנהר הוידומאטיס ומסתיים לצד מצוקי רכס טימפי.
בין שני הכפרים נמצאים גבי המים של רוגובו. בקיץ המקום יבש לגמרי, אבל בזכות גשמי הסתיו שירדו בשבועיים שקדמו להגעתנו יש במקום מעט זרימה. המקום מיוחד לא רק בזכות בריכות המים אלא גם בזכות קירות הצפחה – אם כי מי שנוסע יום וחצי בצפון יוון כבר מבין שהן נמצאות בכל מקום. ובין גבי רוגובו לעין פרת שלנו – אז בעין פרת התרגשתי יותר.
הכפר מונודנדרי – יער האבנים ותצפית
הכפר מונודנדרי הוא אחד הכפרים הגדולים והמתוירים בזגורייה, עם שלט ברוכים הבאים בעברית. ביציאה מהכפר חולפים על פני יער האבנים ובסוף מגיעים לתצפית על קניון ויקוס.
יום 5:
גשרים בצפון יוון ויואנינה
חבל זגורייה מנוקד בעשרות גשרים עתיקים שקישרו בעבר בין הכפרים. גשר פלקידאס וגשר קוקוריס הם בין המפורסמים והמתוירים והם נמצאים במרחקים קצרים זה מזה. אלה הגשרים המפורסמים יותר, אבל אם תמשיכו על הציר תפגשו עוד כמה שרידי גשרים. אחד מהם היה גשר מילוס שאפילו כיבד אותנו במעט מים.
יואנינה
יואנינה היא בירת מחוז אפירוס והיא מתהדרת באגם Pamvotida שנחשב אחד היפים באירופה.
אבל עד שהגענו לאגם היפהפה חצינו את העיר שאף היא זכתה לשם הקוד פתח תקווה. רחובות אפרוריים ומוזנחים שמשני צידיהם מבנים ישנים וכעורים. ככל שמתקרבים לאגם ולעיר העתיקה מוקפת החומות נוסח עכו, נעלמת פתח תקווה ובמקומה מתגלית טיילת של בתי קפה על המים ושדרת עצים יפהפייה בשלכת.
באמצע האגם בערך ישנו אי, שמעבורת קטנה מפליגה אליו תמורות שני יורו. באי יש כמה סמטאות עם מלא מלכודות תיירים. שמונצס לא נחוצים ובאקלוות. המוכרים צדים את התיירים בעזרת פיסות באקלווה לטעימה ומסבירים בעברית ש"זה שקדים, פיסטוק או אגוזים." לא תודה, מזה יש לנו מספיק בבית ולא שווה את תוספת המשקל בטוסיק או במזוודה. על קו המים כמה בתי קפה ומסעדות.
יום 6:
סלוניקי
בתום הנסיעה הארוכה מזגורייה לסלוניקי, נותרו כמה שעות לתור את העיר, הפעם בשעות האור. סלוניקי היא עיר שעמוסה באתרי ארכיאולוגיה המשתלבים בתוך שכונות המגורים. שרידי הארמון של הקיסר גלריוס למשל הם מעין כיכר מרובעת התחומה בשיכונים. לא הרחק משרידי הארמון נמצאת קשת גלריוס והרוטנדה (מסומן במפה) מהמאה הרביעית לספירה. הקשת הייתה מרכז העיר העתיקה של סלוניקי והיא מעוטרת בתבליטים יפהפיים. הרוטנדה – מבנה עגול יפהפה ששימש עד לתקופה העותמנית ככנסייה. כנסיות ממש לא חסר בסלוניקי וגם הן, העתיקות נמצאות בכל פינה. הסתפקנו באחת מפורסמת בשם איה סופיה.
השעות הבודדות בעיר אפשרו שיטוט אינטואיטיבי חזרה לכיכר אריסטוטלס, לטיילת ולמגדל הלבן ורובע הבילויים לאדיקה. הערב הסתיים במסעדת the rouga (בהמלצת דנה חפצדי) בחגיגה של פאבה, עלי גפן, צלעות כבש, חציל קלוי בגבינה ומוסאקה אלוהית טבעונית. לקינוח על חשבון הבית הוגש מילפיי משובח. אמנם לא כל כך יווני אבל מושלם. זכינו להכיר את יאניס הבעלים ואת אבי אזולאי מסלוניקי איי אל שבמקרה או שלא במקרה היה גם במסעדה ושוב נדמה היה שאין אנו אלא כפר קטן ושהישראלים מספקים שירותי תיירות בכל מקום כמעט בעולם.
מסלול צפון יוון
צפון יוון - טיפים ותובנות
טיסה:
- ניווט: וויז וגוגל מפות. יש אזורים שוויז לא עובד כמו שצריך ומה שמסתמן בתחילת הנסיעה כשמונה ק״מ עלול ללא הודעה מוקדמת להפוך ל-32. גוגל מפות אמין יותר באזור וגם עובד אוף ליין. אז לשים לב, להשגיח ולהצליב בין שתי התוכנות.
גם הזדמנות להיפטר ממנו.
תחנות דלק:
פשוט אין בכפרים, אז פשוט לשים לב ולתדלק לפני הכניסה והנסיעה אליהם.
לסיכום המסלול בצפון יוון
חברים טובים שלנו, הקשורים אף הם לקבוצת ההליכה ושהפכו מכורים לצפון יוון בעקבות כרמית היו להוטים לשמוע את הסיכום שלנו והאם נצטרף בעקבותיהם לכת. זה מה שהיה לי לומר:
ובכן: צפון יוון להבנתי היא הרחבת גבולות הגזרה של ישראל. כשנמאס מהארץ וכשאין לאן לברוח בה – צפון יוון מציעה טיסה זולה וקצרה וחופשה המשלבת אורבאניות וטבע. סלוניקי, משעתיים שהיינו בה בלילה הראשון – התגלתה כתוססת ומגניבה. מוזיקה, אווירה, בארים משגעים ומסעדות טובות.
באשר לטבע; הנסיעות ארוכות, קשות, מייגעות ומפותלות. המרחקים גדולים בין מקום למקום. די מייגע. למעט המטאורה לא היה משהו נוסף ברמת הוואו. לא חוזרת מכאן בהיי. אין כאן חוויה עוצמתית. אין יותר מדי אינטארקציה עם מקומיים. חמוד ותו לא.
אמנם אין אנו אנשי בארים או שוברי צלחות לצלילי בוזוקי, אבל אנחנו אוהבים ששמח סביבנו ואוהבים לראות אנשים שמחים מסביב. חיי הכפר שדמיינתי כאן לא קיימים. אין שוק מקומי צבעוני, אין כפריים שמחים בערבים, אין חנויות ואין למעשה כמעט אנשים. הדור הצעיר נוטש ואין פלא. מבודד וקשוח כאן. בכפר "שלנו", אנו פדינה, חיים 50 איש, יש כפרים שנותרו בהם עשרה אנשים ויש שננטשו לחלוטין. האזור היום מתבסס על תעשיית התיירות. הטבע יפהפה כאן ועל כך אין ויכוח אלא שלדעתי הכפרים הופכים למעין מוזיאון פתוח לחיים שהתקיימו כאן פעם ולא צוהר למפגש עם החיים עצמם בצפון יוון ההררית.
זוהי כמובן התרשמותי האישית בלבד, של אורח שהגיע לרגע וייתכן והיא מוטית בגלל השילוב של הקורונה וסוף עונת התיירות.
האוכל כאן הוא כמובן כלבבי (הפאבה, שעועית עם תרד, המאפים והסלט היווני). המחירים נמוכים רק בכעשרים אחוז מהארץ. יחד עם זאת ניתן למצוא לינות במיקומים חלומיים במחיר מגוחך שבארץ לא קיים.
ולמרות כל זאת ממליצה להגיע כי יפה, קרוב וזול ומפתה לקפוץ ולו עבור אתנחתא עירונית כמו סלוניקי. שוקלת לרכוש כרטיס ללא כבודה, תרמיל על הגב והופה לאירופה. ובמקום תל אביב – סלוניקי!
מלונות מומלצים
הקדשתי מחשבה רבה בבחירת המלונות בכל יעד, במיקומים שלהם, בנגישות לאטרקציות, בנוחות החדר ושירותי המלון ואני שמחה להמליץ עליהם.
סלוניקי:
מטאורה
קסטוריה
זגורייה – אנו פדינה
מלונות במחיר משתלם בזגורייה
תודות
בהכנת הטיול הסתייעתי באתרים הבאים:
יוון והאיים של סיוון זמיר
שמתי לב של זיווה רענן
העולם על כף ידנה של דנה חפצדי
קולומבוסית של רחל לבון
מה אגיד או מה אומר, נראה שלקחת קשה את צפון יוון, את סלוניקי דוקא אהבתי מאוד, עוד הספקתי להגיע אליה בנובמבר 2019, הייתי בה שני לילות (טיילתי סולו בהתקף חוויות סולו שחזרתי מבולגריה באמצע אוקטובר…)
בסלוני אהבתי את השוק, אהבתי את הסמטאות עם הגרפיטי… כי פשוט שוטטתי ללא תפריט..
אהבתי את האוכל, לא אכל י אצל הידוע – המסעדה המדוברת.. אכלתי גירוס לייד מקום הלינה שלי, בבית מגורים אולי מכוער מבחוץ אך נוח נקי עם מכונת קפה ומקרר עם בקבוקי מים על חשבון בעל הדירה, אאאהה כן גם קיבל פנאי ב 12 בלילה כשנחתתי 😊, הנהג לקח אותי, בתשלום 30 יורו שזה המחיר של מונית רגילה מהשדה בלילה.. אך הביטחון להגיע ליעד הלינה היה חשוב לי..
בבוקר ירדתי לאחר שתיית קפה בחדרי, היה שם מתחת לבניין מאפייה עם כל טוב יוון, כל מאפי הגבינה שתרצי.. אני התענגתי..
את צפון יוון טיילתי מאוד ממוקד לפני שנים מספר, היה לנו עדיף על פני ריצה בכל האזור היות שלפני שנים רבות טיילתי בטיול ג'יפים עם אישי, במאורגן.
הכי כייף להתמקד..
דרך אגב על השלכת התרפקתי כשנסעתי בתחב"צ – רכבת, ל Edessa…
יופי של חוויות אביבה ושאפו על טיולי הסולו שלך!
בוקר טוב מלי היקרה
ידעתי שיהיה לי עונג שבת אצלך. למעט קסטוריה ביקרתי בכל המקומות אבל כשאנו היינו היה שונה לגמרי. בויקוס מצאתי את בעלת המסעדה הרומניה שדיברה איתי ברומנית וסיפרה לי את כל תולדותיה ביוון ואיך התחתנה תוך 10 ימים. בעל המלון/צימר במונונדרוני עזר לי המון לנווט דרכי לאטרקציות היפות בזגוריה. גם אני נסעתי בעקבות כרמית וייס לגבנה בגלל הפטריות ואפילו לא מצאתי מקום חנייה אחד לרפואה בכל המקום המכוער עד מאד. נפלתי על יום שוק. הלכנו ונסענו ליד הרבה גשרים והתמוגגנו.
מטאורה חווינו גם חוויה דתית של תהלוכה בפסחא.
תודה רבה רחל יקרה,
יופי של חוויות עם מקומיים היו לך. מסכימה איתך שגרבנה כעורה להפליא ואף ציינתי זאת. היה לכם טיול מופלא!
נהניתי לטייל איתך מלי. למרות הציניות הקלה, המקומות שהמליצה עליהם כרמית נראים אצלך יפים מאד. טיילתי פעם טיול חפוז באזור ועשית לי חשק לחזור. תודה על הסיכום המפוט הטיפים והתובנות.
מסכימה איתך. למעט גרבנה שמכוערת ביותר ועל כך יש קונצנזוס – אהבתי את ההמלצות ובמיוחד את קסטוריה. היום, במרחק של חודש יכולה להגיד שהקסם בצפון יוון הוא שהשלם גדול מסך חלקיו. שום דבר לא מדהים אבל הכל יחד יוצר חוויה טובה.
בלוג מעולה. הכי אותנטי שיש. נהניתי מאד וגם נעזרתי
תודה רבה! איזה כייף לשמוע!
תודה רבה על הפוסט!
מתכננים את צפון יון עוד כמה שבועות.
מתלבטת לגבי קסטוריה, אם שווה את הנסיעה. ממך נשמע שאין מה לחפש שם והתואר "האגם הכי יפה ביוון" לא נכון?
שלום מרים,
קסטוריה נהדרת לשיטוט בסמטואות היפות והכנסיות הרבות, לשבת בבית קפה מול האגם וכמובן, המלון הנפלא שהיינו בו.
שיהיה לכם טיול נפלא!
מלי