דרום אדום היה יעד שרציתי להגיע אליו הרבה שנים. שנים אני מפנטזת על הכלניות בדרום ובכל שנה הן מהתלות בי וחומקות ממני. אני לא מספיקה להתעורר והן כבר שוב נרדמות. הן רק מרימות ראש מעל האדמה וכבר הן תוחבות אותו חזרה. זו הייתה דרכן של הכלניות לרמוז לי שאם אני רוצה להיפגש איתן אני צריכה להתאים עצמי ללו״ז שלהן, ולכן השנה לקחתי זאת לתשומת ליבי וירדתי דרומה לבדוק הכצעקתה. סוף סוף דרום אדום! האם אכן הכלניות בדרום יפות יותר? אדומות יותר, גדולות יותר, רבות וצפופות יותר? האם שווה לגמוע עבורן את המרחק שמפריד בין הפרובינציה הצפונית שלי לפרובינציה הדרומית שלהן?

אז יצאנו לבדוק, בסוג של טיול מתגלגל, מתוקף הפריבילגיה המוקנית להורים שגוזליהם עזבו את הקן. פעם ראשונה זה יותר מ-30 שנה שאנו נועלים את הדלת ולא משאירים מאחור ילדים וסבתות והררי אוכל, או בוגרים על מתבגר והררי אוכל. המתבגר הפך לחייל ובסופש הזה צה״ל שומר עליו.

וכך בתחושת שחרור וחורין עילאיים ארזתי בנונשלנט פיג׳מה ומברשת שיניים  – רק למקרה שלא יבוא לנו לחזור הביתה, רק למקרה שנרצה לממש את פוטנציאל הספונטניות שהופקע מאיתנו, ורק בימים אלה ממש הושב לנו חזרה.

דרום אדום – ירידים, שווקים, סיורים מודרכים

ועכשיו ברצינות; פסטיבל דרום אדום מתקיים במשך שלושה סופשים רצופים, כשפריחת הכלניות היא רק התירוץ לבניית תוכנייה מפוארת של פעילויות, טיולים מודרכים, אירועים, שווקי אוכל ושווקי איכרים, ירידים, דוכנים ואטרקציות. גן עדן להורים שמשוועים לשעשע את ילדיהם בשבתות בבוקר.

טיפ: ממליצה לעיין בתוכנייה באתר הפסטיבל ולסמן לעצמכם מראש דברים שתרצו לעשות ולתכנן את המסלול בהתאם. פסטיבל דרום אדום מספק שפע אטרקציות. הנגב הוא אזור עצום, והמרחקים בין היישובים גדולים.

אני בחרתי את המסלול הבא והתקדמתי בהתאם למפת גוגל שהכינותי מראש. כדי להגיע לכל אחד מהמקומות – פשוט רושמים בוויז.

לבחירות נוספות/אחרות – לינק לחוברת הפעילות – כאן

שמורת פורה – מסלול קליל, שדות וכלניות לייט.

בתרונות רוחמה – אזור מרהיב המקיף את קיבוץ רוחמה, שדות חיטה, עצים ודרך עפר מתפתלת. לא צפוף בימי שישי, כלניות במידה המניחה את הדעת, ולוקיישן מושלם לפיקניק ולסלסלת הקש.

שדה צבי – יריד הולנדי. תיבת נגינה גדולה וצבעונית תורמת לאווירת היריד וההולנדיות. יש כאן הבטחה לצ׳יפס הולנדי אמיתי, אבל הוא מתגלה כלא יותר מצ׳יפס ישראלי קפוא ונחות. הצבעונים שמוצעים למכירה, לעומת זאת, הולנדיים אורגינאל. חוץ מזה – דוכנים ובית קפה הולנדי חמוד.

יער שוקדה – לאחר שעוברים את קבלת הפנים הממוסחרת עם עשרות הגזלנים והילד התורן שרוכב על גמל, נכנסים לשבילים פנימיים ביער ומגלים יופי ששום מצלמה לא יכולה לקלוט. דרום אדום זה כאן.

האם הכלניות כאן אדומות יותר ויפות יותר? 

זה לא משנה כלל. תבואו. תגיעו. תוסיפו עוד על הפקקים. תכירו יישובים שלא שמעתם את שמם מעולם: פטיש? שרשרת?

תגיעו כדי להצדיע לתושבי הנגב ולתמוך בהם על ידי קניית התוצרת שלהם ולינה בצימרים, בקיבוצים, בלינה כפרית ובלינת שטח.

כאן גרים האנשים שהפריחו את השממה והפכו את המדבר הצחיח והחום למקום ירוק ופורח. אנשים שלקחו את חזונו של בן גוריון – ושל רבין מאוחר יותר – והתמקמו על אדמת הלס הקשוחה והפכו את הנגב לאסם התבואה של ישראל. הם עושים זאת על אף הקושי הגדול להיות בימינו חקלאי בישראל, המתמודד עם אינספור גזרות של הממסד מצד אחד ועם הגנבות החקלאיות רחבות ההיקף מצד שני. יש כאן כאן בנגב אלפי דונם של שדות חיטה, אלפי דונם כרמים ופרדסים. כן, אותם הפרדסים מהשרון, שהוסבו לשכונות מגורים, קמו לתחייה בנגב, יחד עם המותג ג׳אפה. מגדלים כאן תירס וירקות ועשבי תיבול ואת כל זה שווה לראות בעיניים.

ומה באשר לספונטניות המדוברת מתחילת הפוסט?

אז ככה: הביקור ביער שוקדה הסתיים בשעות אחר הצהריים, בזמן מצוין כדי להגיע להחלטה שאנו נשארים באזור מה גם שאני בעד מימוש מיידי של הזדמנויות. כך הגענו לצימר בשם "דזרטיבי", ששמו כבר מרמז על נוף של דזרט, וזכינו להכיר יישוב נוסף שאת שמו לא שמענו מעולם. גבעות בר! יישוב קהילתי בנגב – עשר דקות מרהט ובאר שבע. 500 משפחות צעירות חיות כאן כבר עשר שנים בבתי מידות ובבתי חלומות עם חצרות פורחות בבוגונביליה, לימון וזית וברכות פרטיות כמובן.

הצימר משקיף לנוף המדבר ולעיר רהט באופק והוא מספק פרטיות מוחלטת ושקט עילאי. יש לו ברכה צמודה  ומחוממת (!), והחדר עצמו מפנק וניכר בו מגע היד של מעצב/ת פנים.

אין כמו מקלחת חמה ומנוחה קצרה כדי לאגור כוח ליעד הבא: חיי הלילה של באר שבע. פאני, גברת צימר שלנו, המליצה על מסעדת שף בעיר העתיקה. ״כפרה על השף״ – טאפאס בר, הנמצאת ברחוב סמילנסקי במבנה אבן עתיק ויפהפה: פטריות במחבת, סלט אנדיב וסלק עם נגיעות גבינת בושה, דג מוסר ים על מצע פירה וקייל, ניוקי פטריות וערמונים ולקינוח – טארט טאטן. חגיגה. היה טעים, מוקפד, איכותי ואנין.

היום החדש נפתח בארוחת בוקר עשירה שפאני עורכת עבורנו על שפת הבריכה.

פאני ממליצה לסייר בבתים הפתוחים שביישוב, של אמנים מקומיים, אבל אנו מעדיפים לצאת אל חבל הבשור, לספוג עוד קצת נגב, טבע, נוף ואדום. בחרתי בסיור של רשות הטבע והגנים – מאגרים וגשרים, דרך נופית על נחל הבשור. הסיור מספק מידע מעניין על מאגרי המים, השפד"ן, מערכת ההשקיה לחקלאות וממנו יוצאים לגשר הצינורות, לגשר התלוי ולסיור באזור.

לסיכום: הייתה לי שמורה אחת, בתרונות אחד, יער אחד, יריד אחד, מסעדת שף אחת, צימר אחד וסיור אחד.

מה רציתי ולא הספקתי? ביקור בחוות משק הצאן בצאלה. אומרים שיש שם גבינות יקרות ומצוינות… קטיף תותים במשק 77 במושב תקומה וסיור טעימות קולינארי בשדרות. יש למה לחכות לשנה הבאה!