על ארבע לינות בים המלח: הקלאסי, הדוסי, הזרוקי והקיבוצי
בעוד ים המלח מספק מגוון פתרונות לינה, השיממון הקולינרי והבידורי עדיין שולט. אבל לא בכך נדון הפעם.
״אין מה לעשות בים המלח,״ צועק לעברי זמר הבית של המלון הקלאסי ומשדל אותי להצטרף לששת שומעיו. אוי כמה שהוא צודק. זה עתה חזרנו מסיבוב במתחם המלונות בניסיון לקושש מסעדה נחמדה כדי להעביר בה ערב בנעימים וגמרנו עם טוסט של גרג בקניון החדש. לפחות יש קניון חדש. אוי עין בוקק. לו היית וגאס או אפילו אילת למצער…
מה תעשי בחדר? ממשיך להתריס לעברי זמר הבית ופוגע לי בבטן הרכה. ובאמת מה? שיממון הערבים בים המלח – מן המפורסמות הוא. בהערכת מצב מהירה ביני לביני אני מחליטה שאם החלופות הן להקשיב לזמר הבית מזייף את עומר אדם או החדשות על אוקראינה עם יונית או קושמארו, אז עדיפות החדשות על אוקראינה. חזרתי לחדרי הקלאסי.
הקלאסי - לינה במלון ורט ים המלח
חזרתי לים המלח בפעם השנייה תוך שנתיים. מספר שיא עבורי בהשוואה לעשורים הקודמים. נו טוב, קורונה וזה… הפכו אותו לאזור נחשק. בינתיים צמחו בו פטריות, נפערו בו בולענים, וים המלח הוא כבר לא רק בטן גב ובוץ מרפא לחולים ולתיירים מתלהבים. נוספו כמה וכמה סיבות טובות להגיע במיוחד.
הפעם בחרתי במלון קלאסי. בא לי מלון מפנק. כזה שיש לו חדר עם מרפסת לים, מיטה 2×2, מתחם ספא עם בריכה, רום סרוויס, פסנתרן בלובי שינגן מוזיקת מעליות נעימה וארוחת בוקר ענקית, עם מזנונים לא נגמרים שאני מפנטזת עליהם לפני השינה ושמעבירים אותי לעולם שכולו טוב. מלון שהוא מפלט מהחום, ובמקרה שלנו – מהקור, מפלט מהזבובים. מלון ורט ענה על כל הדרישות והציפיות – למעט כמובן, הפסנתרן שהפך לזמר ולמעט הפסנתר שהפך לאורגן:)
ממתחם הבריכה הנפלא ומהגישה הנוחה אל החוף בלתי אפשרי היה ליהנות. הגענו לים המלח בשבוע הכי קר בשנה (אמצע מרץ 22), ולכן בריכת מי המלח המחוממת הייתה פתרון טוב ונעים.
להזמנת לינה במלון ורט – דרך בוקינג
הקיבוצי -לינה בקיבוץ קליה
בנובמבר 2020 בחרתי באופציית הלינה הקיבוצית, קצת מחוסר ברירה. מלונות עין בוקק הוכרזו איזור ירוק (זוכרים שהיה דבר כזה?), שהכניסה אליהם מותרת בהצגת pcr ואני אמרתי ״עד כאן! Pcr בשביל מלון בים המלח?? פחחח״.
קיבוץ קליה שבצפון ים המלח היה מחוץ לאזור הירוק. לילה בקליה מקנה כניסה אחת לחוף הפרטי כך שהרווחתי את ים המלח ללא דרישות מיוחדות. הלינה בקיבוץ קליה היא לגמרי בסדר. תנאים בסיסיים ומספקים עם עודף מ-500 שקל כולל ארוחת בוקר. לחדר בגודל 18 מ״ר יש מטבחון קטן ושירותים ומקלחת פרטיים. החדרים מסודרים סביב רחבת דשא גדולה שבמרכזה עץ עצום ממדים, ולכל זוג חדרים פיסת מרפסת משותפת המוצללת במעין סוכת וילון. בנובמבר נעים לשבת בחוץ ואפילו הזבובים, שיכולים להעביר גם אנשים סובלניים במיוחד על דעתם – נחים מעט. המועצה האזורית תמר נלחמת שנים בתופעת זבוביות היתר שהופכת את חיי התושבים והתיירים לסיוט. למתקפת הזבובים שני גלים: באביב ובסתיו. אמנם נובמבר יוצא על סוף מתקפת הסתיו שלהם, אבל הם עדיין מטרד. די בפעולה פשוטה כמו כניסה למכונית כדי שכמה זבובים יתגנבו על הדרך ויטריפו עליכם את הדעת בנסיעה. בטוחה שכבר יצא לכם להפסיד בקרב מול זבוב עצבני בחלל המכונית שלכם.
כיוון שהימים היו ימי קורונה ומסעדות סיפקו מזון בטייק אווי בלבד, גם ארוחת הבוקר בקליה נאספה בטייק אווי מחדר האוכל, בשקית חומה קטנה, שנראה היה בעליל שלא טומנת בחובה בשורה קולינרית גדולה. ואכן, למראה תכולת השקית נזרקתי בבת אחת לארוחת הבוקר של יולדות בית ברמב״ם, שאפילו היא, מלפני עידן המלונית והזמנה מתפריט נראתה נחשקת יותר לעומת זו. יחד עם זאת התייחסתי אליה במידת החסד והרחמים הראויים לזמנים הקשים וזיכיתי אותה מחמת הספק שבימים טובים יותר, עת תוגש ארוחת בוקר בחדר באוכל, זה עשוי להיות מוצלח יותר.
הלינה בקליה מתאימה מאוד לטיולים בצפון ים המלח: גלריה מינוס 430, עינות צוקים, ואדי קלט, קומראן, מוזיאון השומרוני הטוב ומנזרי ים המלח כמו דיר חג'אלה ועוד.
על הטיול מנובמבר 2020 – בין עין פרת לקליה – אפשר לקרוא כאן
להזמנת לינה בקיבוץ קליה – דרך בוקינג
הדוסי - לינה בכפר הנופש שחרית
למתחם הצימרים ״שחרית״ שבמצפה יריחו הגעתי במקרה או אם תרצו: באתי לחפש… ומצאתי…. הגעתי כדי להביט בנוף ממרפסת ים המלח שהוא בהחלט שווה את הנסיעה בכביש המתפתל בעלייה לקצה היישוב. את הרעיון לאטרקציה שאבתי מהפוסט המשובח של איריס סביניק קרסו, בעלת הבלוג ״עד הטיול הבא״ ואם תרצו עוד רעיונות למסלולים ונופש באזור ים המלח ומדבר יהודה – קראו כאן. כשאיריס ביקרה כאן וויז עדיין לא הכיר את המקום, אבל כעת די לכתוב: מרפסת ים המלח כדי להגיע בלי להסתבך. בתוך היישוב, לאורך הדרך המתפתלת, יש שילוט מכווין.
לאחר שרווינו מן הנוף קלטתי בזווית העין מקבץ של בקתות חמודות, שקראו לי לבדוק אותן מקרוב. הראל ממצפה יריחו היה עסוק בניקיון לאחר סופש שבת חתן במקום. באישור הבוס, ידידיה, הוא הראה והסביר על המקום, אופציות הלינה, סוגי הצימרים ומה בדיוק אפשר לחגוג כאן ואיך.
מצפה יריחו הוא יישוב דתי ועל כן זכה בפי לכינוי ״הלינה הדוסית״ ולא בכדי. הוא מותאם כולו לאופי ולצורכי האוכלוסייה הדתית ובסופשים ו/או חגים אין לחילונים מה לחפש כאן. לעומת זאת, אם תגיעו באמצש תוכלו ליהנות מזמן רומנטי במקום מבודד בסוויטה עם נוף בראשיתי החושף פיסה ממדבר יהודה, פיסה מים המלח ואת כל העיר יריחו הפרושה מתחת. השוס של הסוויטה: מקלחון עם קיר זכוכית שקוף שפונה לנוף המחוספס והבראשיתי הזה. בנוסף, כיאה וכיאות לכל צימר שמכבד עצמו, יש גם ז׳קוזי בסלון שפונה אל המרפסת הצמודה שפונה אל הנוף.
יש כאן כל מה שמשפחה צריכה לחגיגה אינטימית או לבר/בת מצווה, שבת חתן/כלה: יש אולם חגיגות מרכזי, עטוף במרפסת דק הפונה אל הנוף. מטבח צמוד, מתקן שעשועים לילדים.
מתחם האירוח חדש חדש, החל לפעול לפני כחצי שנה. תחילה בסופי שבוע בלבד ולאחרונה גם באמצע השבוע במבצע של 1,100 שקל לשני לילות – לא כולל ארוחת בוקר.
מסעדה מולצת בצומת יריחו: מיקאסה. מבצעת גם משלוחים.
מתחם שחרית נמצא במרחק 20 דקות מירושלים ולכן יכול להתאים לטיולים באזור ירושלים וצפון ים המלח.
פרטים נוספים על מתחם האירוח – בדף הפייסבוק : שחרית – בקתות אירוח ונופש
הזרוקי - לינה בכפר הנופש מצוקי דרגות
מכפר הנופש מצוקי דרגות נשקף אחד הנופים עוצרי הנשימה בארץ. אי אפשר להפסיק להסתכל על הכחול המשגע של ים המלח וההרים שממול. הגענו אליו בתום סיור בארץ הבולענים שיוצא מצומת מצוקי דרגות. בסוף הסיור, מרוצים ורעבים, העפלנו במעלה הכביש המפותל אל הכפר. השמועה אמרה שיש שם גם בית קפה מסעדה מול הנוף.
כשהגענו, למראה הנוף, שמנו לרגע את הרעב בצד ויצאנו לבדוק את אופציות הלינה. מתברר שהן רבות ומגוונות: החל מדירות מצוידות בקו ראשון לנוף ועל שפת המצוק, ועד לצריפונים, אוהלים וחושות. כפר הנופש מצוקי דרגות החל את דרכו כהיאחזות נח״ל ואולי משום כך עדיין שורה על המקום אווירת סיני ותחושת זריקות. הכל מאוד פשוט ולא פנסי. הנחלווים עזבו מזמן את המקום ועברו ליישוב הקבע שלהם במצפה שלם. כיום הם משכירים את הקרקע של ההיאחזות ליזם פרטי שמפעיל את המתחם.
אדמת הטרשים המדברית, המחברת בין השבילים ומתחמי הלינה השונים תורמת לא מעט לאווירת הפשטות והזריקות. לטעמי זה יוצר רושם של מקום לא מטופח ומעט מוזנח.
דירות המצוק מכונות ״טנטי״ כיוון שהן ספק אוהל, ספק חושה, ספק צימר. המיטה נפערת מול חלונות הזכוכית והנוף וכדי לא להחמיץ ולו רגע ממנו יש מחוץ לטנטי מקלחת חוץ. עוד מעט החום כאן יהיה בלתי נסבל. יש כאן אשליה כאילו אנו בגובה 1000 מטר לפחות המפתחת ציפייה לקרירות. אבל זו רק אשליה אם זוכרים שהגענו לכאן מגובה מינוס 400 ומשהו וכאן למעלה זה בסך הכל גובה אפס, גובה פני הים.
עד סוף 2022 אין להשיג שום לינה בכפר הנופש בסופשים. בקרוב תחל ההרשמה ל-2023.
לאחר שנחה דעתנו מן המתחם ומכמות הקליקים התפנינו לשבת ב״בר מצוקי״׳ המשקיף אף הוא על הנוף המטריף. יש כאן תפריט נחמד של קצת איטלקי, קצת על האש, קצת סלטים ומיוחדים שכוללים מנות מ״השכנים שלנו מיריחו״; חומוס עם לאפות בדואיות, עלי גפן ולבנה. אני הלכתי על מעדני השכנים מיריחו והוא על צ׳יפס המבורגר. היה סביר. העיקר לחזור שבעים אל השיממון הקולינרי של עין בוקק. נחזיק מעמד עד הערב, אז מחכה לנו ארוחת הערב של המלון הקלאסי. נפרדנו בצער ממצוקי דרגות תוך שהבטחנו לשוב, והפעם גם ללינה.
להזמנת לינה במצוקי דרגות – דרך בוקינג
נהנית כרגיל לקרוא אותך! רשמתי לעצמי את ורט לבדיקה עתידית 😊לגבי מצפה יריחו,אגלה לך ששם חיים אחי התחיל את דרכו הזוגית וההורית כדוס טרי לפני אי אלו שנים.אספר לו את החדשות הטריות על הצימרים,אולי יירצו להגיע לשם לחידוש הנוסטלגיה מהמקום שהיה מאד אהוב ( אגב,גם עלינו,היה כייף לבלות במקום עם האויר הנפלא והנוף הבלתי נגמר).
תודה מלי! לא זכרתי את זה על חיים… יש חלק ישן ביישוב שנראה שזה מהזמנים שלהם. עכשיו בתנופת בנייה מטורפת. איזה כייף לכם שביקרתם כבר אז במקום היפה הזה?