יאיוי קוסאמה היא הרבה יותר מסך רבבות נקודותיה
בחודשים האחרונים אכלתי דלעות מנוקדות עד שבא לי להקיא. הן עטו עליי מכל כיוון אפשרי וארבו לי מדי יום בפייסבוק ובסטורי. כאמצעי התגוננות נכנסתי לרשתות בעיניים עצומות וביקשתי מחילה מראש מכל מי שהלייק שלי יחסר לו. מהאחרים התחננתי שלא ישלחו לי תמונות מהתערוכה הכה מדוברת. לשווא. הדלעות והנקודות של קוסאמה המשיכו לרדוף אותי והפכו מאוסות כמו הבורג׳ חליפה והדיונות של דובאי.הדברים הדרדרו עד לידי כך כשיום אחד הבחנתי שמקל היעה שלי מצופה בטקסטורת נקודות באדום-שחור. בהתחלה נבהלתי וחשבתי שמתקפת הנקודות חצתה את הגבול הווירטואלי ופלשה לביתי, אבל העדפתי להירגע ולראות את החיובי שבדבר: זה לא סתם מוט של יעה, אלא יצירת אומנות יקרת ערך – אם לא פריט אספנות.בחסות המלחמה באוקראינה, שמחקה כל זכר לאומיקרון ולעוד אי אלה זוטות שמילאו עד אז את ימינו, נעלמו גם הנקודות בשבועיים האחרונים. לא היה זה אלא יותר מתזמון מושלם כדי לבקר בתערוכה הכה…בכניסה למוזיאון חוויתי מתקפת נקודות קלה: קיר הכניסה, צמיד היד וכוס הקפה בקפטריה, אבל את כל מה שקרה אחר כך אני יכולה לסכם במשפט אחד:יאיוי קוסאמה היא הרבה יותר מסך כל רבבות נקודותיה. נקודה.
היא אמנית. היא ציירת שיודעת ליצור גם ללא נקודות, היא פסלת, היא סופרת ו… (שלוש נקודות 
) היא גם אשת שיווק מצוינת: בשלב מוקדם ביצירה שלה היא הבינה שאם תמשיך לצייר עלים ענוגים ויצירות קונבנציונאליות איש לא ישים לב אליה. היא אומרת את זה מפורשות באחד הסרטים עליה המוקרנים בתערוכה.וקוסאמה רצתה שיראו אותה ורצתה להיות במרכז תשומת הלב. היא גייסה לצורך זה את הפרובוקטיבי והאוונגרד וגם את אובססיית הנקודות שלה, שככל הנראה נולדה איתה -להבנתי – אחרת איך נסביר ציור נאיבי שלה מגיל חמש: בית, ארובה ועשן מיתמר – מכוסה כולו בנקודות. מאוחר יותר נתנה קוסאמה עצמה פירושים משלה לסימן ההיכר שלה ומבקרי האומנות סיפקו הסברים ותיאוריות מלומדות לתופעה, אבל מתברר מהתערוכה שהנקודות היו איתה מאז ומעולם.כשיפן הייתה צרה מלהכיל אותה היא נסעה לארה״ב, חברה לקהילת ההומוסקסואליים וערכה מסיבות פרועות שבהן היא נראית מציירת נקודות על גברים ערומים (גם זה באחד הסרטים).לתערוכה שלה היא גורמת לנו להאמין שאינה אלא לה-לה לנד של מיצגי אורות פסיכודאליים, דלעות מנוקדות, פאלוסים בכמויות ומיצגים שעומדים עבורם שעות בתור ולו כדי לשהות 30 שניות בקובייה צהובה עם נקודות שחורות.אני לא יודעת אם הטירוף מנהל את האומנות שלה או שהאומנות היא הדרך שלה לנהל את הטירוף ולשלוט בו. קטונתי. בכל מקרה זכות הדיבור היא לכישרון שלה.
כתוב את הכותרת כאן
הצטרפו למנויי בלוג "הטוריסטית" וקבלו מדי פעם טיפ על יעד מגניב או מסלול שווה
Facebook Comments