דרום אדום - לראות כלניות בלי להצטופף
וריאנט בא, וריאנט הולך, אבל הכלניות לעולם תפרחנה
באמצע פברואר 2020 כשעוד האמנו שקורונה זו מחלה של חובבי עטלפים בלבד, החלטנו בספונטניות (יחד עם חברים טובים) לצאת אל דרום אדום. ספונטניות פגשה את אופטימיות שביום חמישי בשעה עשר בלילה האמינה שלא בלתי אפשרי למצוא צימר חלומי, פראי ומבודד למשעי, באמצע שום מקום, ביישוב עם שם מחתרתי שאיש לא שמע עליו, כמו איבים, יכיני או מלילות… שם שאומרים אחריו: יכיני who? כבר ראיתי אותנו יושבים לעת ערב עם מר וגברת צימר, אפופים בריזת מדבר יבשה ומשוחחים איתם על חייהם המבודדים בחור שבחרו לחיות בו או על החיים בכלל. וכטוב ליבם של אדוני הצימר הם ישקו אותנו ביין שהם מייצרים ובגבינות שהם מגבנים משלוש העזים בחצר… ולבנו היה נצבט מקנאה בפשטות חייהם ולרגע אף היינו שוקלים למצוא לעצמנו גם חוות בודדים שכזו.
די מהר התברר שספונטניות היא אמנם תכונה מוערכת, אבל יש בה גם חסרונות: אחד מהם הוא להפוך פנטזיות לדלעת. לכן, בשעה כמעט דקה לחצות, כשלהרף הייתי עדיין סינדרלה בנשף של חוות הבודדים, התברר שהחדר האחרון בדרום הארץ רבתי – כולל הערבה – הוא מלון אירוס המדבר בירוחם. יסלחו לי כאן כל הירוחמים, אבל ירוחם ביום שישי – כמוה כתל אביב בימי סגר ראשון – על אף שאז עדיין לא היכרנו את המטאפורה הזו. אין בלבנו דבר נגד אירוס המדבר ולא נגד ירוחם. ההפך מזה: התארחנו כאן לפני שנה והתאהבנו: באגם ירוחם, בבית הקפה מוסקט שבמרכז המסחרי, בזריחה מעל המכתש בהר אבנון ובמדבר שמסביב. יחד עם זאת גם למדנו שאופציות ההסעדה לארוחת ערב ביום שישי בירוחם הן או במלון או בבית אחת המאמות. היות ומרביתנו לא חובבים ארוחות מלון והניסיון עם המאמות לא הותיר טעם של עוד, הבנו שאירוס המדבר לא יהיה הפשרה היחידה וכי ניאלץ להרחיק עד באר שבע עבור מסעדה.
פאסט פורוורד ⇐ בדרך לירוחם…
את ארבע שעות הנסיעה העברנו בניסיונות לשעשע ולהצחיק את כל מסעדני באר שבע למשמע השאלה הזהה: האם יש לכם מקום הערב לארבעה סועדים. חחחח צחקו המסעדנים ובאי כוחם שעל הטלפון: ארבעה סועדים בסופש דרום אדום, ביום שישי שהוא גם יום האהבה? חחחחח
לבסוף נמצאה מסעדה ואפילו איטלקית ובכך סיימנו עם המנהלות וסוף סוף אפשר היה להתרגש: היי אנחנו בירוחם, נאכל צהריים במוסקט, ואחר כך נחל קרקש, המלון, השנצ, יום האהבה ומחר – כלניות וחמוקים של ניצנה. חופשה.
נחל קרקש
בכל חופשה עם למד וגימל אני מחויבת בתשלום מס לאדרנלין המתפרץ שלהם שאינו יודע מרגוע עד שהוא חוצה ערוץ כלשהו, רצוי ארוך, רצוי תלול, רצוי מאתגר עם כמה וכמה מפלים. אבל הפעם גימל הבטיח לי אישית שזה קליל וקצר – רק קילומטר וחצי ושאפשר אפילו להשקיף על הערוץ מהכביש ולראות עד כמה הוא מותאם למאותגרי לכת. גימל גם סיפר שהנחל נקרא כך על שום שיחי הקרקש שבערוץ, שבנשוב הרוח משמיעים קול קרקוש. זה אמנם נשמע מופרך משהו וחשדתי שגימל חומד לו לצון כדרכו, אבל בהמשך התחוור לי שזהו פרט האמת האחרון שהוא סיפר על נחל קרקש. אף על פי כן נכנסתי לערוץ הדרמטי מרצוני החופשי ועד מהרה מצאתי עצמי מחליקה על בולדרים, משתחלת בין סלעים ומהלכת בדרכים לא דרכים בניסיון לשמור על שיווי משקלי. ככל שירדתי בתלילות התחוור לבאסתי שאיאלץ גם לטפס חזרה בתלילות כיוון שהמסלול קווי. לא אכחיש שהיו גם רגעים יפים מול תצורות סלע חביבות, אבני צור אדמדמות ומשוננות ומפגש מרגש עם שיחי הקרקש, שהביאו להתרוממות נפש קלה, אבל בל ניסחף.
לסיכום: נחל קרקש, אחיו הקטן והנחבא של נחל חווארים המפורסם, נועד לחובבי הז׳אנר והוא נחל קטן אך ממזר.
דרום אדום
אם הגעתם עד הלום אתם ודאי תוהים: מילא שהיו לנו יומרות למצוא צימר אקזוטי בדקה התשעים, אבל לראות כלניות בשבת??? עם הפקקים, הצפיפות, התור הארוך בכניסה ליער שוקדה? מי מכניס ראש בריא למיטה חולה?? או! זה בדיוק מה שלמד וגימל שאלו ואני הבטחתי להם כניסה של vip. בלי פקקים, בלי תורים, בלי גזלנים ובלי ילדים רוכבים על סוסי פוני.
רוצים גם?
הזינו בוויז: חניון באר מרווה.
מכביש 232, מול קיבוץ עלומים, מסתעפת מזרחה דרך עפר טובה, המגיעה לאחר כקילומטר לבאר מרווה. מרווה היא מרווה בביאן ז״ל, בת קיבוץ עלומים שמתה ממחלה קשה בהיותה בת 18 בלבד. קק״ל הכשירה במקום חניון לזכרה, סביב באר ביזנטית שרבים כמוה נחפרו בנגב המערבי.
בפברואר 2020 הכלניות פרחו במיוחד. הן פרו ורבו ומילאו את הארץ והפכו את הדרום לאדום עד מאוד.
נסענו לפי הוראות וויז, אמרנו ביי לתור הארוך בכניסה ליער שוקדה והגענו לנחלת המרבדים האדומים מאופק עד אופק עם חניה חופשית בשפע ומיעוט מבקרים יחסי. המשימה הושלמה.
איפה עוד אפשר לראות כלניות? יער בארי, יער דבירה, יער שוקדה, בתרונות רוחמה ושמורת פורה.
חמוקי ניצנה
לאחר שמיצינו את הכלניות גימל חש צורך לפצות אותי על נחל קרקש והבטיח יעד קליל ומדליק המתגלה במרחק הליכה קצר מהחניה. על אף חוסר האמינות שלו מאתמול הלכתי אחריו בעיניים עצומות עד סוף הארץ בגבול ישראל מצרים, עם פילבוקס שמבצבץ מעבר לכביש. הפעם, כפי שהבטיח, במרחק הליכה קצר התגלה נוף ירחי של סלעי קירטון חלקים ולבנים, שכל מה שבא לעשות הוא להתפרקד עליהם, מעליהם או מתחתם בין חמוקיהם וקימוריהם. הם חלקלקים לבנבנים ומפתיעים במיקומם במדבר.
דרום אדום - אחרית דבר
פריחת הכלניות שבין אמצע ינואר לסוף פברואר הפכה זה מכבר לפסטיבל המפגיש טבע ותיירות. הפסטיבל מציע סיורים שונים, שווקי איכרים, אירוחים ביתיים, הפעלות לילדים ועוד.
אנחנו החלטנו לוותר על כל אלה ופשוט ליהנות מהמדבר ומצפון הנגב שכל כף יפה בעונה זו של השנה.
דרום אדום - לינות מומלצות
אני יכולה להמליץ על שני מקומות אירוח שהתנסיתי בהן במהלך דרום אדום:
האחד, מלון אירוס המדבר. ממוקם בלב העיירה ומספק חדרים נעימים בקומת הקרקע. ארוחת הבוקר במקום – אחת המגוונות והמעולות.
להזמנת חדר במלון אירוס המדבר >
מקום הלינה השני נקרא דזרטיבי. מדובר בשתי יחידות אירוח מעוצבות עם בריכה מחוממת ביישוב גבעות בר הסמוך לרהט. המארחת פאני מלקר עושה הכל כדי להנעים את השהות, בנוסף לארוחת הבוקר המפנקת שלה בבוקר.
לינות מומלצות נוספות באזור ירוחם
הצטרפו למנויי בלוג "הטוריסטית" וקבלו מדי פעם טיפ על יעד מגניב או מסלול שווה
יופי של המלצה על באר מרווה ונחל קרקש. לא הכרתי!
באופן כללי הדרום די שומם בשישי שבת. צריך להערך מראש. ואני -אין דבר שאני שונאת יותר מחיפוש צקום במסעדה כבר מעדיפה להביא סנדביץ מהבית
מסכימה איתך! גם אני מעדיפה אוכל מהבית. זה גם חוסך זמן.
הי מלי
כבר סימנתי לי במפה אולי השנה נרד לדרום לראות כלניות . תמיד נרתעת מההמון…
אולי בבאר מרווה אין ילדים על סוסי פוני אבל לדעתי עמוס גם שם. צעדתי לשם בשנה שעברה ביום חול מיער רעים ויער שוקדה עד שפרחה נשמתי ואת הבאר כבר לא היה לי כח לראות. רק זוכרת את ההמונים שהיו שם בצהרי היום. כל הכבוד לך על ערוץ קרקש שעליו אני קוראת לראשונה כאן ובכלל על הליכתך אחר ל' ו-ג' עד קצות הארץ.
ביקרתי בבאר מרווה לפני כשנתיים, לפני הקורונה, כשעוד הייתה סוד כמוס לפרה ולסוס. ומי כמוך יודעת מה קרה לכל אותם מקומות סודיים ונסתרים בשנתיים האלה. לכן איני מתפלאת שלפני כשנה העה עמוס גם באמצע השבוע.