משבר נייר הטואלט והביצים

כשהקורונה הוציאה אותי לחל״ת לא דאגתי לרגע כיוון שמשרת חלומות נחשקת המתינה לי מעבר לפינה. אחרי שנים רבות בתפקיד זוטר כאחראית רכש ואספקה, שבו התמודדתי מדי שבוע עם סוגיות של חוסרים ומלאים ועם תמונות קשות של מזווים מתרוקנים ומתמלאים, צברתי ניסיון לא מבוטל והייתי מוכנה לדבר הגדול הבא: מנהלת המערך הלוגיסטי והמתכללת הראשית לענייני קורונה – תפקיד שהחלקתי אליו באלגנטיות רבה. הג׳וב כלל כמובן גם עוזר אישי ורכב צמוד. עד כמה צמוד? הרכב לא זז מטר ממני. גם העוזר.

תמיד ידעתי שנועדתי לגדולות ותמיד ידעתי שהרגע הזה בוא יבוא. ואז, כשערב אחד יונית הראתה לנו מדפי סופר מרוקנים באירופה, אפילו לא נתתי לה לסיים משפט. ידעתי ששעתי הגדולה הגיעה.

״צא עכשיו,״ פקדתי על העוזר האישי, מבלי להסגיר את החלושס שחטפתי רק מלדמיין אותנו מתקיימים מקצובה יומית של שתי פרוסות לחם, עגבניה אחת ושני ריבועי נייר טואלט לנפש.

״ומה לקנות?״ שאל, ״הכיני רשימה ואצא לי אל השוקה,״

״אין זמן,״ לחשתי, ״צא לדרך, המוני בית ישראל שמעו הרגע בדיוק כמוני את יונית והם נוהרים לחנויות. רצוי שתקדים אותם. עד שתגיע תמתין לך רשימת רכש בווטספ.״

העוזר האישי השתמש ברכב הצמוד (בימים שעוד ניתן היה לנוע בחופשיות) וחש לסופר החביב עלינו, וכמובטח חיכתה לו הרשימה.

״שמן, סוכר, קמח, אורז, טונה, תירס, פסטה. זה הכל?״ הוא מווטסוופ לי מהסופר, ספק מאוכזב, ספק מטיל ספק ומעורר בי חוסר ביטחון. למען האמת, אני די חדשה בתפקיד ועדיין לא סגורה על הרשימה האולטימטיבית לימי סגר ומצור, אבל בהבלחה של רגע, בניסיון לגלות מעוף ולחרוג מתפריט מנת קרב אמרתי: ״יודע מה? קנה גם נייר טואלט.״

בינתיים, בווטספ, דאגתי לעדכן את כל מכריי ודורשי טובתי על המהלך, כדי שלא יגידו שדאגתי רק לעצמי ושהגעתי לתפקיד בכיר בלי לדאוג למקורבים.

״ומה קנית?״ שאלה תמר, אחת המגיבות הראשונות למסר הרדיקלי שלי.

״שמן, סוכר, קמח, טונה ו… נייר טואלט,״ שיתפתי.

״ולמה נייר טואלט,״ שאלה תמר די בצדק ולא טרחה להמתין לתשובה (שלא הייתה לי) כיוון שמיהרה לעשות קופי פייסט לרשימה שלי ולשלוח אותה אל קבוצות הווטספ שלה, וקבוצות הווטספ שלה שלחו לקבוצות הווטספ של החברים של החברים שלהם ומכאן קצרה הדרך לתבהלת נייר הטואלט העולמית, הבינלאומית והגלובאלית. כן כן. זה הרגע להתוודות: אני ״נדבקת האפס״ של נייר הטואלט.

למרבה המזל, האנושות התגברה על המשבר הזה די בקלות, בשונה ממשבר מכונות ההנשמה, האלכוג׳ל, המסכות והמטושים שעדיין לא באו אל פתרונם השלם. עוד אגיע אליהם.

כעת אני נתונה בעיצומו של משבר הביצים שהוא אקוטי יותר בשל פסח הממשמש. אני מודה שעל אף הניסיון המצטבר שלי, שעליו התהללתי לעיל, לא צפיתי את הכשל הזה וגורל הקניידלעך ויתר מאכלי החג זוללי החלבונים נתונים כרגע בסכנה. ככה זה כשמאמינים למקבלי ההחלטות שזורים חול בעיני הציבור במסר כוזב של מחסנים מלאים ומטוסים שמחדשים את שרשרת האספקה. מנגד, הציבור הנואש מאיים להקים לולים בחצרות ובכך להסיג אותנו שנות דור לאחור. שוקלת להגיש את התפטרותי. מקווה שליצמן יבוא בעקבותיי, אני הרי מתפטרת על הרבה פחות. תחזיקו אותי.