יסלחו לי כאן כל ידידיי הנוצרים, אבל למנזר היווני אורתודוכסי של שנים עשר השליחים בכפר נחום, לא רציתי להגיע כדי להתרגש מהנסים שהפליא ישו לעשות כאן על מי הכינרת. באתי בשביל מבנה האבן הלבן והכיפות האדומות החמודות, הטווסים ההדורים שמסתובבים בחצר, הגן המרהיב, הוורדים, האכסדרות, עצי התות, סככות הגפנים המקושתות והמזח שנמשך לתוך הכינרת המלאה והמנצנצת. באתי כדי להרגיש כמו באתר מסרט זר.
יוני 2020, קצת אחרי סגר אלף, עמדנו מאחורי השער הנעול של המנזר והבטנו בעיניים כלות מאכזבה ביופי ובפסטורליה שמעבר לגדר. סגורים לרגל הקורונה. אחורה פנה.
דצמבר 2020, יום לפני סגר גימל, שבת בבוקר ויש לי קשר ישיר לנציגו של ישו עלי אדמות, הלא הוא הנזיר אירי נרכוס, ראש המנזר, בכבודו ובעצמו. הקשר הישיר עם נציג האלוהים מתקיים בדרך מאוד ארצית ועכשווית; ווטסאפ! פשוט ווטסאפ!
״פתוחים היום?״ שואלת ומבחינה בדאגה שנראה לאחרונה לפני שלוש שעות. הנזיר נרכוס מתמהמה בתשובתו. אולי הוא מתפלל…? אולי הוא לא נוהג להשיב ל״לא מאמינים״ כמוני? אולי הוא בודק ווטסאפים מדי שש שעות? אולי, אולי.
אבל במרחק עשר דקות מהיעד מגיעה התשובה:
״כן, עד ארבע, שימי בוויז כנסיית שנים עשר השליחים.״
״תודה אלוהים,״ לחשתי אוף דה ווטסאפ, "תודה נציג האל הרחום והחנון ששערי גן העדן שלך פתוחים היום."
Facebook Comments