הצטרפנו אביגיל ואני, חברה טובה מימי התיכון נטולי הדאגות אל טיול פנסיונרים מאורגן לאילת והערבה. החוקיים שלנו נחרו בבוז לרעיון הטיול המאורגן יען כי כוחם עדיין במותניהם ונהיגה של 428 ק"מ ביום קטנה עליהם ויען כי אף מדריך לא יחליט עליהם איפה ומתי לעצור. האמת היא – בלי שהם יודו בכך – חששם להיראות בחברת בני 70 פלוס שמא מישהו יטעה לחשוב שזהו גם גילם, או שמא זה מידבק (יש בזה משהו). לעומת זאת, אנחנו הנשים לקחנו בשתי ידיים את ההזדמנות הנדירה לשהות בחברת אנשים מבוגרים מאיתנו. בשנים האחרונות האופציה הזו מצטמצמת והולכת, דור ה-yz סוגר עלינו מכל עבר, זה הופך קשה מיום ליום ולא נראה שזה מתקדם לכיוון טוב. גם בעניין הנהיגה אנחנו סובלניות יותר ואפילו מעדיפות להפקיד את ההגה בידיו האמונות של הנהג החבר׳מן בעוד אנו מעבירות במסרקות ברזל את חברינו מי״ב 2.

בין אילת לעקבה

יותר מעשר שנים לא הייתי באילת. הפעם האחרונה הייתה בטיול ששילב את פטרה ועקבה. המדריך הירדני שצוות לנו היה שטוף לוקאל פטריוטיזם ורגשות לאומיים חזקים באופן מוגזם. ההכשרה המרכזית שלו הייתה איך לומר 60 פעם בדקה – אמייזינג. לגבי פטרה – יש לכך הצדקה. לגבי עקבה… אמממ…יש לי השגות על עיר שחיית הרחוב שלה היא גמלים מתפרקדים בפתחי חנויות. המדריך נטף מהתרגשות וגאווה בסיור שערך לנו ברחובות עקבה השוממים והחשוכים ונטולי ההוד. ההתרגשות והגאווה גאו במיוחד כשהגענו לאטרקציה התיירותית kfc או כשעברנו בסמוך לחנות מוצרי חשמל ואלקטרוניקה בלתי ממותגת בעליל, שגם עליהם אמר ״איטס ג׳אסט אמייזינג! ווי הב kfc!” אבל גולת גאוותו הייתה מתחמי הענק המגודרים שהיו באותו זמן אתרי בנייה של קומפלקס מלונות יוקרה.

כשחזרנו לאילת בערב, מהכלום והשום דבר של עקבה, אילת נראתה מרחוק כמעט לאס וגאס על אורותיה המנצנצים ושורת מלונותיה המוארים. זרמים חמימים של גאווה ולוקאל פטריוטיזם התפשטו בעצמותיי ויש האומרים כי נשמעתי ממלמלת ביני לביני אמייזינג… אמייזינג…

פאסט פורוורד עשר שנים קדימה: באילת לא נבנה אף מלון חדש, בעוד בעקבה, ה"אמייזינג" מתחמים מגודרים הפכו לקומפלקס מלונות פאר. קומפלקס לה סראיה העצום נראה היטב ממצפור הים האדום באילת והוא בולט במיוחד באורותיו האדומים מן העבר השני של המפרץ. אילת ועקבה נראות כמו אותה עיר שחוברה לה יחדיו. עקבה מתפשטת צפונה, מצמצמת מרחק לאילת, הושט היד וגע בה. האזעקה הנשמעת מדי יום בשש בערב בעקבה הקוראת לעוצר קורונה לילי, נשמעת היטב גם באילת. שתי הערים שעל אותו המפרץ הן כמו שתי משקולות על המאזניים, כמו כלים שלובים משפיעות תיירותית זו על זו כשעקבה נושפת בעורפה של אילת. עד 2025 שואפת עקבה להדביק את אילת.

המחירים בעקבה לעומת אילת הם ללא תחרות. ניתן לסגור על חופשה במלון יוקרתי ברמת שירות ופינוק גבוהה משל אילת בשליש מחיר. כל שצריך לעשות הוא להזמין, להגיע למסוף הגבול רבין ונהג עם שאטל של המלון יגיע לאסוף אותך.  אלמלא אזהרת המסע הקבועה, המתיחות הביטחונית ושאר חששות זה היה יכול להיות נפלא!

אז הפעם אמרתי כן לאילת:

• כי עדיין יש בה אווירה של חופש.
• כי חוף הים שלה מול הרי האדום הוא אחר ומיוחד.
• כי עדיין לא צילמתי את דגל הדיו