טיול יום מרומא – עיירת הקיט של האפיפיור

השיחה שקשרנו עם הזר הנאה והאלגנטי, שישב תמיד לבד בלובי הובילה אותנו למסקנה הבלתי נמנעת, שהאיש סוכן FBI או מוסד, או מרגל בשליחות עלומה, טרוריסט בתחפושת, או מפעיל של תא טרור רדום, אבל בשום אופן לא מי שהוא מציג את עצמו: סוחר תמים, שהפך את הוטל קסטל גנדולפו למלון הבית שלו באירופה.  מה פתאום קסטל גנדולפו? מי שמע על העיירה הזו חוץ מהאפיפיור? למה לא רומא שנמצאת במרחק של פחות משעה נסיעה?

הנוף ממרפסת מלון קסטל גנדולפו

♦♦♦

קראנו לו "הבלגי", מהטעם הפשוט שטען כי הוא בלגי. הבלגי התחיל איתנו לאחר שזיהה את העברית שלנו, זיהה אותנו כישראלים והפגין ידע מעורר חשד בפרטים אזוטריים על ישראל. הוא ידע לנקוב במספר המדויק של העולים מרוסיה בגל העלייה הראשון והשני, סיפר לנו פרטים עלומים מההיסטוריה של הציונות, הפגין בקיאות מרשימה במגוון העדות בישראל וזכר במדויק את תאריכי מלחמת לבנון הראשונה והשנייה.

על עצמו סיפר שגלה ממולדתו לאחר שהמוסלמים השתלטו על עירו האהובה, בריסל, שהוא חי  כיום בניו יורק וסוחר במלט עם אירופה. הוא בן 42 והוא בודד כי ארוסתו נטשה אותו יום לפני חתונתם. הפרט האחרון ומכמיר הלב הזה, אמרנו לעצמנו – ישראלים חשדנים וזהירים שכמותנו – לא נועד אלא לגרום לנו לחוש אמפתיה כלפיו ולהרדים את חושינו, תוך שהוא אורב לרגע המתאים בו חוליית הטרור הרדומה שלו תלחץ על חגורת הנפץ שלה, וכל שייוותר מאתנו הוא אייטם בחדשות.

ברמת חשדנות גבוהה כל כך אין להתפלא שגם המלצתו החמה, שלא לומר הנלהבת, על המסעדה שמול המלון, התקבלה על ידינו בפנים חמוצות ומסתייגות. "אין לי שום אחוזים…" אמר כמי שקרא את מחשבתנו, "באמת, לא יוצא לי מזה שום דבר, אכלתי שם אתמול, כדאי לכם להזמין את מנת האנטי פסטי לרביעייה. לא תתאכזבו".

באופן מעורר חשד עוד יותר הוא קם וסימן לנו ללכת בעקבותיו, מוודא את דרכנו למסעדה, ואנו כמו צאן לטבח, בעקבותיו, למלכודת. התפריט הוצב על כן בכניסה. הוא פתח בעמוד המתאים והצביע על המנה המדויקת. שלא נטעה. אחר כך הלך לדרכו.