יום באזור הגטו היהודי של רומא
רומא. פונטנה די טרווי, חזרנו אלייך ברביעית. הפעם הראשונה הייתה בלירטות. היינו צעירים, והאגדה האורבאנית לפיה השלכת מטבע למזרקה תבטיח את חזרתנו לרומא קסמה לנו. וזה עבד. חזרנו שוב. ושוב השלכנו ושוב חזרנו.
לעזאזל, אמרתי לעצמי. העסק הזה ממש עובד טוב. זו לא אגדה אורבאנית. זו מאגייה שחורה של המזרקה! ברגע זה אני שוברת את הקללה הזו ולא זורקת כלום יותר. הרי נותרו לי עוד כמה יעדים בעולם שאני רוצה לזרוק עליהם כסף.
זה לא עבד. הינה אני כאן שוב ברומא, מול הפונטנה. יותר נכון, הינה אני מול חומת אדם אנושית המפרידה ביני לבינה. הינה אני מול תור מסומן מתפתל שלא מבייש ביקורת דרכונים באוגוסט, ובמקום סדרני שדה התעופה יש כאן סדרנים עם משרוקיות שמנווטים את התנועה. על בני המזל שהצליחו להגיע לשפת הבריכה נאסר להתיישב על שפתה. סדרן נוסף אוכף את התקנה החדשה.
אין ספק שהעולם היה נאיבי ונינוח יותר בעידן הלירטות, שבו ניתן היה פשוט להגיע, להשליך מטבע, להתיישב לצילום על שפת הבריכה ולהמשיך הלאה.
למה חזרתי שוב ושוב שלא ברצוני לרומא? זהו סיפור ארוך שאפשר לתמצת בשתי מילים: ענייני עבודה. אמנם הייתי מעדיפה שענייני עבודה יגוונו את מיקומיהם, אבל אסור להתלונן. תמיד צריך לזכור שעדיף לחלוף בדרך לפגישה על פיאצה נאבונה או לחצות את אחד הגשרים על הטיבר מאשר על פני רחוב לבנדה בדרום תל אביב. תמיד כייף להסתובב בחו״ל נטולי פומו ולחלוף על פני הפונטנה ברמת אדישות זהה למזרקה של אגם. שורה תחתונה: באשר ייקחו אותנו ענייני העבודה – לשם נלך.
התמקנו בפיאצה דה אספניה, בסמטה צמודה למדרגות הספרדיות. מסביב מלא מסעדות ובתי קפה וגם חנויות שימושיות כמו ורסצ׳ה ודולצ׳ה גאבנה למקרה ששכחתי משהו.
הרעיון היה לשחזר תמונת עבר על המדרגות, אך אבוי! כעת הפוליטצייה על המשמר. ה-over tourism הגיע גם לכאן ולא די שכבר אסור לאכול כאן, גם אסור לשבת. בנוסף לשלישיית השוטרים שבראש גרם המדרגות, שתי ניידות מוצבות במרכז הכיכר.
במבט שני ושלישי – לא ברור לי על מה המהומה כאן. אבל שוב: למה להתלונן? אנחנו ברומא!
המלון, כמו רבים אחרים שמסביב לכיכר, הוא מלון בוטיק שבמקור היה בית דירות למגורים.
החדר היה מרווח ומצויד היטב, כולל מכונת קפה ומקרר, ספה למנוחה (או למזוודות). המקלחת מודרנית ומצוחצחת והברזים מתוחכמים מספיק כדי שייקח לי כמה שניות להבין איך להפעיל אותם. אין ארוחת בוקר אבל ממש מתחת בית קפה מקסים, שיוכתר כקפה הבית עד כמה שהוא יספיק להיות כזה במהלך שהות בת יומיים בעיר.
שתי המלצות לאוכל רחוב
בדרך כלל אני חסידה של ארוחות בוקר בבית מלון, במיוחד בטיולים. ארוחה טובה, מזינה ומשביעה פותרת את עניין המזון כמעט ליום שלם. יחד עם זאת, השובע הזה גם מצמצם את ההתנסות באוכל מקומי ובאוכל רחוב.
פרח קישוא ממולא
אם אתם במסעדה – תמצאו את המנה בין המנות הראשונות או מנות הפתיחה, תחת השם: Zucca Ripieni (פיורי די זוקָה ריפּיֵני).
ברומא ובאיטליה בכלל, זוהי מנה פופולרית: ממלאים את פרחי הקישוא, בדרך כלל בגבינת ריקוטה או מוצרלה ולעתים גם באנשובי, ואז טובלים בבלילה דקה ומטגנים עד שהם זהובים וקריספיים.
יש גרסאות שממלאות גם בשילוב של גבינות אחרות או עשבי תיבול.
2. סופלי (Supplì)
מאכל רחוב איטלקי קלאסי שמקורו ברומא.מזכיר מאוד את הארנצ'יני. מדובר בכדור אורז ממולא, לרוב ברגו (בשר טחון ברוטב עגבניות) ובחתיכת מוצרלה במרכז. את הכדור מצפים בפירורי לחם ומטגנים עד שהוא זהוב ופריך מבחוץ.
כשהסופלי חם וחותכים אותו באמצע, המוצרלה נמתחת ויוצרת חוטים – תופעה שכונתה פעם ברומא “al telefono”, כלומר “כמו טלפון”, על שם חוטי הטלפון הישנים. – פשוט וטעים.
אני אכלתי את שתי המנות האלה בסניף של Mariotti, בכניסה לתחנת המטרו Espagna.
מסלול ליום טיול באזור הגטו היהודי ברומא - מתאים גם לקונקשן
יש דיסוננס לא קטן בין המקום המכונה ״הגטו היהודי ברומא״ לבין המקום שהוא באמת ולבין כל מה שאנו יודעים או מדמיינים על גטו במקומות אחרים באירופה. הגטו ברומא הוא שכונה מטופחת וטרנדית, בארכיטקטורה אירופית קלאסית. הרחוב הראשי – Via del Portico d’Ottavia – עתיר מסעדות ובתי קפה לישיבה בחוץ.
הגטו ממוקם סמוך מאוד לנהר הטיבר וסמוך לאחד מאתרי העתיקות היפים והמפורסמים של רומא (הפורום הרומאי והקולוסיאום), אבל מחזיק באתר עתיקות יפה משלו.
הגטו הרומאי אינו גטו נאצי. הוא הוקם בשנת 1555 על ידי האפיפיור פאולוס הרביעי, לאחר שהכנסייה הקתולית ראתה ביהודים “בעיה דתית” שיש לפקח עליה.
היהודים אולצו לחיות באזור סגור, לשאת סמלים מזהים, ונאסר עליהם להחזיק ברכוש מקרקעין או לעסוק במקצועות מסוימים. הגטו פורק סופית רק בשנת 1870, עם איחוד איטליה וסיום שלטון האפיפיור ברומא.
ארוחת בוקר:
ב-Ba’Ghetto: טוסט, אספרסו וקפוצ׳ינו.
אופציה נוספת:
Caffè Sant’Eustachio (ליד הפיאצה נאבונה, לא רחוק מהגטו).
לאחר ארוחת הבוקר – בהמשך הרחוב – אתר עתיקות מרשים אם שלושה מוקדים עיקריים:
1. פורטיקו די אוטביה (Portico d’Ottavia)
זהו מבנה מרשים מימי רומא העתיקה ששימש כשער למתחם מקדשים. היום הוא נמצא ממש בלב הגטו, ובקרבתו נמצאת גם מסעדת הדגים היהודית המפורסמת Nonna Betta.
השער העתיק הפך לאחד משערי הגטו.
2. התיאטרון של מרקלוס (Teatro di Marcello)
נראה כמו גרסה קטנה של הקולוסיאום, ונבנה במאה ה-1 לפנה”ס על ידי אוגוסטוס לזכר אחיינו מרקלוס. התיאטרון נמצא במרחק של כמה צעדים מהגטו, ומשולב כיום בחלקו עם מבנים מאוחרים יותר.
3. מקדש אפולו סוסיאנו ( Templo di Apollo Sosiano)
ממש ליד התיאטרון של מרקלוס – נותרו ממנו שלושה עמודים מרהיבים. המקדש הוקדש לאפולו והוא דוגמה יפה למבנה דתי רומאי.
המאפייה היהודית Pasticceria Boccione
המאפייה היהודית היא אחד המוסדות הוותיקים והמפורסמים של הגטו ועל אף שאין בחזיתה שום שלט מזהה, לא קשה למצוא אותה כי תמיד יש תור לא קטן בכניסה.
הקונדיטוריה נודעת בכינוי “מאפיית העוגות השרופות”. המאפייה, פועלת כבר כ-300 שנה ומנוהלת על ידי אותה משפחה. היא מתמחה בעוגות ייחודיות, במיוחד בעוגת ריקוטה עם דובדבנים, המאופיינת בקרום חיצוני כהה ופריך שנראה שרוף אך למעשה זוהי תוצאה של טכניקת אפייה מסורתית ועתיקה.
המאפייה מושכת אליה תיירים ומקומיים כאחד, המעוניינים לטעום את העוגות המיוחדות שלה, שהפכו לסמל קולינרי של הגטו היהודי ברומא.
זה המקום להודות לציפי לוין על ההמלצה, שבלעדיה ודאי הייתי מפסספת את האטרקציה.
מלבד עוגת הריקוטה מומלץ לטעום גם מה-Pizza Ebraica
בניגוד לשם שלה – זו לא פיצה אלא עוגה יבשה ודחוסה, מתוקה וטעימה בטירוף, שזכתה לשם הזה ככל הנראה עוד מימי הביניים. גם העוגות האלה נראות שרופות.
כתובת: Via del Portico d’Ottavia, 1
ארטישוק יהודי ברומא - יש דבר כזה
ארטישוק בסגנון יהודי – Carciofi alla Giudia
זו מנה רומאית-יהודית מסורתית שמקורה בקהילה היהודית העתיקה של רומא, במיוחד בגטו היהודי.
במנה הזו הארטישוקים (במיוחד מסוג “רומנסקו”) מנוקים, נפתחים כמו פרח, ומטוגנים בשמן עמוק עד שהם הופכים פריכים וזהובים. הם מוגשים לרוב חמים עם מעט מלח. כמעט כל המסעדות בגטו כוללות את הארטישוק הזה במנות הפתיחה, אבל מצאתי אותו גם מחוץ לגטו.
הארטישוק המטוגן הכי פריך ברומא – לפי המקומיים, מוגש במסעדת
. Giggetto al Portico d’Ottaviaכתובת: Via del Portico d’Ottavia, 21/a
אם נשאר זמן...
משם אפשר לעבור לטיול קל לאורך נהר הטיבר:
עוברים את בית הכנסת הגדול של רומא, ומשם הדרך קצרה לטיול קצר לאורך נהר הטיבר, לכיוון Isola Tiberina (אי קטן בלב הטיבר). אפשר לחצות אליו לגיחה קצרה, לשבת מול הנהר עם נוף מקסים של העיר העתיקה.
לאחר הבילוי בטיבר, חזרנו לאזור הגטו, ובהליכה נינוחה של 10 דקות ביקרנו בשוק קאמפו ד"פריורי. זהו שוק אוכל, גבינות, משקאות ירקות ופירות. הרוב המכריע של בעלי הדוכנים הם זרים אז שירת בסטונרים איטקליים לא תשמעו כאן.
את ארוחת הערב בחרנו לעשות באחד הסניפים של אוסטריה דה פורטונטה. עוד עשר דקות הליכה נינוחה מהשוק.
מסעדת Osteria da Fortunata היא מוסד קולינרי ותיק, ברומא מאז 1921. הוא נוסד על ידי פורטונאטה, כפרית ממחוז לאציו, שהחלה לבשל עבור פועלים מקומיים.
הייחוד של המסעדה: פסטה טרייה בעבודת יד, המוכנה לעיני הסועדים.
בין המנות הקלאסיות: הקרבונרה, קצ’ו אה פפה, אמטריצ’יאנה וטונרלי, המוגשות עם מרכיבים איכותיים כמו שמן זית אורגני ופרמזן מחלב פרות אדומות .
כיום פועלים ברומא מספר סניפים. הסניף המרכזי נמצא ב-Via del Pellegrino 11, רומא
Facebook Comments