סיור בנצרת
סמטאות עתיקות, לינות בוטיק וקולינריה משובחת
ממרפסת הגג של מלון הבוטיק מישל האוס ניבטים גגות הרעפים של העיר העתיקה בנצרת. מתחתיהם ניצבים זה בצד זה בתים עם חלונות מקושתים ומקומרים, בתי מידות מפוארים. לרגע נדמה שאנו בכפר עתיק ונידח באירופה. מסוג הכפרים שבא ללכת לאיבוד בסמטאותיהם הצפופות. רובם של הבתים נטושים, מתפוררים ופתחיהם חתומים בבלוקים. מראה העזובה וההזנחה מחמיץ את הלב. איזה פוטנציאל אדיר גלום כאן. כמה יפה יכול היה להיות לו רק. לו רק פינו את הפסולת ואת לשלשת היונים.
סיור בנצרת - בין ישן לחדש
מרבית הבתים עומדים בשיממונם. לבעלי הבתים או ליורשיהם אין בהם עניין. באחד מסיורי הרט״ג בנצרת הסביר המדריך שלטוב ולרע זוהי תוצאת העובדה שנצרת לא נכבשה בכוח במלחמת העצמאות ותושביה לא ברחו לשום מקום. הבתים הם רכוש פרטי ולעירייה אין כל יכולת או רצון להשפיע על בעליהם. זאת, לעומת יפו שבתיה הולאומו.
מישל האוס היה עד לא מזמן אחד הבתים האלה, עד שמישל בן ה-82 החליט לשפץ ולהפוך את המקום למלון. כשביקרתי כאן באוגוסט 2021, המלון היה בשלבי ההקמה האחרונים, אבל כבר ניתן היה להתרשם מהעיצוב המוקפד והמסוגנן. לדוגמה: כל חדר נקרא על שם בן משפחה אחר. השם חקוק על לוחית קרמיקה אוריינטלית שנקבעה לצד הדלת. מישל האוס הוא חלק ממגמת התעוררות, שהחלה ביוזמה של בחור יהודי בשם מעוז יינון שהקים את פאוזי אזר מבית אברהם הוסטל. איכשהו הוא הצליח לשכנע את נכדת הבעלים לשפץ את אחד המבנים ולרתום אותו לחזון שלו: שרשרת של הוסטלים.
כיום כבר יש כמה וכמה הוסטלים בעיר העתיקה: אל חאכים, אל בישארה, דאהר גסט האוס ועוד. עיצוב החדרים ספרטני ובסיסי משהו אבל בחלקים הציבוריים – לכל אחד מההוסטלים חותם אישי של בעליהם. מי שלא מעוניין בחדר מלון גנרי ולא במלון גנרי ימצא קסם בהוסטלים הפשוטים האלה בליבה של העיר העתיקה, בתוך מבני אבן עתיקים.
ההוסטלים האלה הם שנתנו את הבוסט להתעוררות העיר העתיקה של נצרת. אמנם מרבית החנויות עדיין סגורות ונטושות, אבל פה ושם נפתחים בתי קפה, גלריות ועסקים קטנים. השוק הזה, על בתי האבן, ההוסטלים והסמטאות הצרות הם הקסם האמיתי של נצרת. נצרת החדשה היא עיר כאוטית למדי ברמת טיפוח וניקיון לוקים בחסר, בלשון המעטה. הנהיגה ברחובותיה היא לא לבעלי לב חלש. כשהוויז מוביל לאיזו ירידה תלולה בנוסח רכבת הרים בלונה פארק – זו מבחינתי פקודה בלתי חוקית בעליל! אני מסרבת פקודה בכייף, ללא היסוס!
זוהי הטופוגרפיה של נצרת. הכבישים הצרים, התלולים והבלתי אפשריים האלה מאפיינים רבים מהיישובים הערביים בארץ. ואם אנו מוכנים לנסוע בכאלה בצפון יוון לדוגמה, למה שלא ניסע גם בנצרת? העיר שמנסה להמציא עצמה מחדש ולהכריז שיש בה הרבה יותר מכנסיית הבשורה, השוק ומסעדת דיאנה המיתולוגית?
סיור בנצרת - התחלנו
או: מה יש בה בנצרת החדשה?
יש עסקים חדשים ומודרניים כמו קפה נצרת ובירה נצרת ויש עסקים שהם דור שלישי ורביעי כמו חלבה וטחינה נצרת, גלידת שפרעם ומפעל הקרמיקה מוסאמר, המשמר מסורות עתיקות בצד מיכון מודרני.
קפה נצרת
שימו וויז: kave nazareth towers ותגיעו לבית קפה קטנטן מתחת למרכז המסחרי מגדלי נצרת. זוהי מובלעת אירופית מסוגננת ומעוצבת היטב, המציעה קפה אנין המיובא מבולוניה. בשהותי הקצרה במקום נכנסו אי אלה נשים צעירות מקומיות, מטופחות ולבושות בשיק פריזאי, ונראה היה שהן לקוחות קבועות. כאלה שבעלי הבית יודעים בדיוק מהו הקפה שלהן.
לא להחמיץ במהלך סיור בנצרת
גלידת שפרעם
הסניף הנצרתי של גלידת שפרעם נמצא ברחוב הגליל, הרחוב שחוצה את נצרת. מה רחוב? זהו בולוואר סואן והגלידריה – במיוחד בשעות הערב – נוצצת וקורצת. יש כאן מכל הטוב שטעמי הגלידה יכולים להציע, אבל לכאן מגיעים עבור הטעמים המסורתיים שפותחו על ידי הסבתא של משפחת זייתון: לימון, וניל ובוטנים. המרקם המיוחד מושג בזכות השימוש באבקת המסטיקה. בשלושתם בת טעם קלילה של מי ורדים.
הדור הרביעי לגלידת שפרעם לקח את הטעמים המסורתיים צעד אחד קדימה והפיק מהם סדרת קינוחי גלידה, הזוכים לשמות אקזוטיים כמו לילות ביירות – גלידה המעוטרת בקרם פיסטוק ושבבי פיסטוק. הקינוחים האחרים הם סוג של פיוז׳ן; טירמיסו עם גלידה ערבית, כנאפה חמה על גלידת וניל, גלידת בטעם שומשום-טחינה ועוד.
בירה נצרת
בירה נצרת היא מבשלת הבירה הערבית הראשונה בארץ. המיזם פורץ הדרך הזה שייך לשני חברים, אמיר ובסל, מהנדסי חשמל במקצועם, שביקשו ליצור משהו מעבר למסך המחשב. למבשלת הבירה הנמצאת בלב שכונת מגורים, מרפסת רחבה הצופה לכנסיית הבשורה ועד לעפולה וגבעת המורה. טעם הבירה עדין, קליל, מתקתק ומרווה. שווה להגיע לכאן כשפתוח בסופי שבועה בימים שישי ושבת לקראת השקיעה. בירה מצוינת, בעלי בית נעימים ונוף נפלא.
פחוראת מוסמאר
סיור מעניין במפעל הקרמיקה של באסם מוסאמר, דור שלישי לכדרות. באמצעות כלי החרס ושימושיהם השונים מספר באסם את סיפור חיי היום יום בנצרת של פעם ובכפרים בכלל.
וויז: מפעל קרמיקה מוסמאר
לתיאום סיור: פרטים באינסטגרם
סיור בנצרת העתיקה
כל סיור בנצרת העתיקה מתחיל בכיכר המעיין. על אף שהמקום עבר שיפוץ לקראת הגעתו של בנדיקטוס ה-16 ב-2009, המקום הכה קדוש סובל מהזנחה ופסולת שמושלכת מסביב באין מפריע.
נביעת המעיין נמצאת בכנסייה היוונית האורתודוכסית הסמוכה, מאחורי מעקה. בסוף המאה התשעה עשרה והעשרים עלו אליה עולי רגל רוסים ואלה לנו בבניין המוסקובייה הסמוך. היום משמש המבנה כתחנת משטרה.
לפני שנצלול לתוך הסמטאות, המלצה קולינרית:
פלאפל אבו האני ג'אבלי
לממהרים: פלאפל אבו האני ג׳אבלי, ממש ממול לכנסייה. הכדורים הצהבהבים מתאפיינים בטעם חזק של שום ויש האומרים שמבין כל פלאפלי הג׳אבלי בנצרת – זהו הטוב מכולם. כיוון שטעמתי רק את השלוחה הכנסייתית אוכל לומר שסביר. טעים אבל לא משהו לנסוע אליו במיוחד.
מידע נוסף על פלאפל אבו האני ג'אבלי>
מסעדת האגדה או "אל אסטורה"
ללא ממהרים, לארוחת צהריים כיד המלך: מסעדת האגדה. בראשה עומד השף נימאן חמאתי, ומאחוריו רזומה עשיר בניהול מטבחי מלונות. כיום, במסעדה משלו, הוא מנצח ביד רמה על האסאדו, הפרגיות הממולאות, המעושנים ועל בר סלאטים מסחרר, טריים ומדויקים בטעמם. למעוניינים במעושנים – כדאי לתאם ולבדוק מראש. כצמחונית – עפתי על הסלטים, החומוס והפוקאצ׳ות החמות מהטבון.
וויז: מסעדת האגדה
הסמטאות
מרבית הדלתות בסמטאות היפות נעולות כאמור, ועדיין יפה כאן ויש פה הרבה חן: בלילה – קסם מיוחד עם תאורת גרלנדות צבעוניות וביום – כל פינות החמד.
כנאפה אום עלי
תוך כדי שוטטות לא ניתן לפספס את את כנאפה אום עלי. חנות עם ציור קיר יפהפה, שבמרכזה עומד עזמי ושמח לחלוק את סודות הכנאפה בסדנה קצרה.
אני, איני חובבת כנאפה, אבל מאמצת את הטיפים להכנת כנאפה מלוח.
גלרייה ראונק
לא הרחק מאום עלי חנות פיצפונת ומתוקה, "ראונק", שבה סאנה רוכנת על מכונת התפירה שלה ומנפיקה מוצרי טקסטיל יפהפיים מבדי סאטן ותחרות.
לסיכום הסיור בנצרת
יש עוד המון מקומות שלא הספקתי הפעם, אבל בהחלט נשביתי בקסם סמטאות האבן, בדלתות הצבעוניות של פתחי החנויות, בתי הקפה הקטנים החדשים, המאפיות עם המאפים המסורתיים והמתוקים, הוי המתוקים שלא דגמתי הפעם.
ממליצה לכם להיכנס לאתר תיירות נצרת ולדגום בכל פעם קצת מהשפע הטוב הזה.
Facebook Comments