הונג קונג - אטרקציות ל-48 שעות
דיילת מכירות בשדה התעופה הונג קונג משדלת אותי לטעום פיסת משהו שנראה כמו קליפה יבשה של משהו בצבע אפור-שחור משהו.
What is it?
אני שואלת והיא משיבה;
It’s the most popular snack in Hong Kong
אז שאני אפספס את המוסט פופיולאר? מיד הכנסתי לפה ו… אבוי! טעם דגי מרוכז, עז, מריר ומבחיל תקף את כל בלוטות הטעם שלי. אני, שאצה של סושי היא דגית באופן אקסטרימי בשבילי, הותקפתי הרגע על ידי ספק מגה-אצה ספק השד יודע מה.
What is it???!!!
אני מזדעקת, אך בעוד האינסטינקט מורה לי לירוק את הזוועה, נימוסיי הים תיכוניים מרסנים אותי, אני מכילה את האירוע ומונעת תקרית דיפלומטית נוסח שרה נתניהו ופיסת החלה שהשליכה באוקראינה. וההיא מהמכירות? היא משיבה בחיוך מאושר ובעיניים מנצנצות:
It’s Fish skin! The most popular snack in Hong Kong!
פיש סקין! ירחם השם! מזה מכינים חטיף?? מה רע בבמבה, פרינגלס ותפוצ׳יפס. לא חייבים למחזר כל דבר!
לא שגילתי את צ׳יינה. ידעתי ושמעתי שהסינים אוכלים דברים מוזרים, אבל ככה עושים? זה יפה להתנפל ככה על תיירים מערבים, תמימים והלומים בשדה התעופה? שיכרסמו להם הם כאוות נפשם פיסות מיובשות של פיש סקין ושיחשבו על דרך נאותה יותר לקדם את פניי בשדה התעופה.
כמה דקות מאוחר יותר, בסיוע מים מינרלים ומנטוס, אני מגלה עוד כמה דברים מוזרים שסינים מוכנים לאכול ולשלם תמורתם הרבה מאוד כסף, שלעומתם פיש סקין נשמע כמו מאכל הגיוני מאוד.
בתוך מארזים מהודרים, באדום ובזהב, מתחת לצלופן השקוף, הוצעו למכירה במחיר שווה לכל נפש ( אלפי ועשרות אלפי דולר הונג קונגי) סוסוני ים מיובשים, שלפוחית ציפה של דג (fish mow) מלפפוני ים ושברי קיני ציפורים.
כמה עולה?
מארז סוסוני ים למשל עולה 8,600 דולר הונג קונגי
שלפוחית ציפה של דג: 44,310 הונג קונגי
מלפפוני ים: 15,600 הונג קונגי
מה עושים עם זה?
סוסוני ים משמשים בין השאר לתה שעל פי חכם סיני זקן אמור לשפר את כוח הגברא.
שלפוחית הציפה של הדג משמשת להכנת מרק. יש לו מרקם ספוגי ויש המשלבים איתו גם מלפפוני ים.
בקיצור, מכל הדליקטסים האלה הסינים מכינים תה, מרק ותבשילים שונים ובמו עיניי ראיתי סרטוני הדרכה עבורם ביו טיוב.
פיש סקין, אגב, ממש במחיר מציאה:
הו הונג קונג
הו הונג קונג! איזו עיר! יש בה הכל: קו רקיע, אוכל מכל המינים – מאוכל רחוב בכל פינה ועד הגלאם של פייב אוקלוק במלון פנינסולה, שופינג במול אדיר שבאדירים מול שווקים עממיים וקולניים, חופים, מאות מקדשים, תצפיות נוף ורכבלים, מוזיאונים, דיסני לנד ופארק מים, טיילת, ו… ומסלולי הליכה בטבע למרבה ההפתעה. רק תבחרו מה אוהבים.
פעמים רבות נשאלתי אחרי שחזרתי ״אז איך הונג קונג?״
אז באמת איך?
הונג קונג היא הכלאה בין סין לאמריקה כשהרוח הבריטית עדיין מרחפת על פני המים של מפרץ ויקטוריה. גורדי שחקים וקו רקיע ניו יורקיים, אוטובוסי קומותיים אה לה לונדון סטייל, נהיגה בצד ימין ודברור במבטא בריטי בתחנות הרכבת והמטרו -ומנגד – אם הכתובות בסינית, האוכל סיני, האנשים – סינים – אז נראה שזו סין.
יש האומרים שאין מה לעשות בהונג קונג יותר מיומיים, יש שיאמרו שבוע ויש שיאמרו שגם שבועיים אינם מספיקים. אני הקצבתי לה שני לילות בדרך לוויטנאם. לא ראיתי את כל ה-must see, אבל כן פקדתי כמה אטרקציות תיירותיות – אי אפשר בלי😆 ובעיקר חשתי את הונג קונג דרך הרגליים והרחובות שלה שהם נפשה הפועמת והמעניינת של העיר – בדיוק כמו בניו יורק, אבל ביותר מעניין. זה שונה, זה אחר, זה סיני!
הונג קונג - היום הראשון
היציאה משדה התעופה קלה ונוחה. לאחר איסוף הכבודה עוברים לדלפק החלפת המטבע, ומשם להוצאת ה-אוקטופוס, כרטיס נטען לכל אמצעי התחבורה הציבורית בעיר. מחוץ לשדה רציפי אוטובוסים לכל פינה בעיר.
כיוון שיודעי דבר המליצו להתגורר באזור kowloon, נבחר מלון צנוע בצמוד לתחנת mtr, שהוא המטרו המקומי. תחנת Prince Edward תהפוך ביומיים הקרובים לתחנת הבית ולנמל מבטחים, אלא שלמרבה הצער, יומיים לאחר עזיבתנו את הונג קונג, התחנה נהרסת על ידי המפגינים. הימים הם ימי המחאות על חוק ההסגרה הסיני. שבועיים לפני טיסתנו להונג קונג המפגינים פשטו על שדה התעופה ולמשך שתי יממות כל הטיסות הנכנסות והיוצאות ממנו בוטלו. בתגובה, צבא סין הזיז כוחות לעבר הגבול עם הונג קונג, ופתאום כל הנסיעה שלנו עמדה בסימן החשש להיקלע למלחמה לא לנו.
המחאה בהונג קונג נגד חוק ההסגרה
המחאות וההפגנות ברחבי הונג קונג מתקיימות תחת הדרישה לבטל את הצעת החוק להסגרת מבוקשים לידי השלטון המרכזי בבייג'ינג, סין. המפגינים חוששים שהצעת החוק תגרום להונג קונג, אשר הוא אזור מנהלי מיוחד בסין, להיות כפופה לחוק הסיני, וכי תושבי הונג קונג יהיו כפופים למערכת משפט אחרת, פחות דמוקרטית.
אנו מקבלים את הבשורה על הריסת תחנת המטרו שלנו דרך חדשות cnn, כשאנו כבר בוויטנאם, אבל מעודכנים בכל רגע נתון בלו״ז ההפגנות בזכות קבוצת הווטספ של ה- stepping stones.
מדובר בקבוצת סינים נוצרים אוהבי ישראל שעורכים סיורים בחינם בעיר לישראלים. הם רואים בזה שליחות ומסרבים לקבל תשלום. מייסדות הקבוצה הן אודליה ואיריס, סיניות שביקרו בישראל והתאהבו בישראלים ואף הגדילו לעשות כששינו את שמן לשמות ישראלים.
ניתן לשלוח להן מייל ולקבוע איתן סיור. לצערי, הן לא היו פנויות בימים שלנו בעיר. על כל פנים, אודליה ואיריס עדכנו בכל רגע מה המצב בהונג קונג, ממה להיזהר ולאן לא כדאי להגיע.
נחתנו בשלום, טיילנו בשלום ויצאנו מהונג קונג בשלום. עכשיו נותר לנו לגלות, בסוף הטיול, אם נוכל להמריא חזרה ארצה מהונג קונג, אבל דיה לצרה בשעתה.
בינתיים עלינו על אוטובוס A21 ל-Kowloon. האוטובוס כמו כל האוטובוסים בהונג קונג הוא דו קומתי. יש בו אזור למזוודות ולטובת יושבי הקומה העליונה יש טלוויזיה במעגל סגור שמאפשרת לוודא שאיש לא יירד עם המזוודות שלך.
למרבה השמחה לאוטובוס הזה יש תחנה באותו שם ממש כמו של המלון שלנו והוא ממש שופך אותנו על המדרכה בפתח דלת המלון. צ׳ק אין קצר ואנו מוכנים לכבוש את העיר ברגליים! עכשיו נותר רק לקוות שמנהיגת הונג קונג, הגברת קארי לאם, עדכנה את המפגינים שהגעתי ושיכבדו את נוכחותי ויירגעו עם ההפגנות ביומיים הקרובים ויאפשרו לי להיבלע בשקט בין שמונת מיליון הסינים שמקיפים אותי כאן.
שוק הנשים - Ladies market
השוק העצום הזה נמצא ממש סמוך למלון שלנו ונוח היה לפתוח בו את השיטוטים בהונג קונג. לא החלטתי אם השוק נקרא כך משום ש-99 אחוז מן המוכרים בו הן מוכרות או משום ש-99 אחוז מהסחורות הן לנשים; חיקויים מוצלחים ללואי ויטון ושאר מותגים, בגדים, נעליים, צעיפים, חגורות, כיסויים לטלפון, מוצרי אלקטרוניקה, קישוטים סיניים ועוד מיני שטויות לא נחוצות כמו מגנטים או מחזיקי מפתחות. זה המקום לקניות במחירי מציאה כשחלק בלתי נפרד מהחוויה הוא המיקוח. לא קניתי דבר מלבד שקע שיתאים לחשמל בחדר במלון כי בהונג קונג מתברר – זה שונה. יש שמבלים בשוק הזה כמה שעות. אנחנו פשוט חלפנו על פניו ביעף, הלאה לרחובות, לאקשן, לאנשים, הריחות והמראות.
טיילת צים-שה-צוי (Tsim Sha Tsui)
הטיילת עוברת ממש על קו המים של נמל ויקטוריה, שהוא אחד הנמלים הטבעיים הגדולים בעולם. מול הטיילת קו הרקיע המפורסם עם גורדי השחקים של הונג קונג. יש בטיילת גם שדרת כוכבים נוסח לוס אנג׳לס אבל למעט ברוס לי אף שם אינו מוכר.
אם אתם מגיעים לשם בשעות הערב מומלץ לעלות על ההפלגה שיוצאת בשבע ועשרים, כיוון שבשמונה בערב בדיוק, בכל יום, מתקיים מופע ״סימפוניית האורות״. מדובר בחגיגה של מוזיקה, קרני לייזר ואורות מרצדים על גורדי השחקים שנמשך רבע שעה ונחשב על פי ספר השיאים של גינס למופע האורקולי הגדול בעולם.
השיט עצמו חביב ומספק מגוון זוויות צילום לנוף הלילי המהפנט.
היום השני - הונג קונג
בשביל מה הגעתי להונג קונג אם לא כדי לפגוש דברי מאכל מוזרים בארוחת הבוקר? אבל לפני ההשמצות חייבת לשבח את ארוחת הבוקר הכלולה של המלון, הנדיבה, המגוונת והעשירה שכוללת גם את כל המרכיבים של ארוחת בוקר מערבית קונבנציונאלית – קרי: ביצה עין, חביתה עם תוספות לפי הדרישה, עגבניות שרי, חסה, זיתים וגבינה צהובה. כל שאר המטעמים נדגמו מטעמים אנתרופולוגיים. כך למשל העלה הממולא באורז. אם במזרח התיכון משתמשים בעלי גפן, אז במזרח הרחוק משתמשים בעלה המקומי, הלא הוא הנופר. עלי הנופר הם עבים, לא טעימים ובלתי אכילים והאורז שבתוכם תפל ודביק.
מקדש עשרת אלפים הבודהות
לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לקבל את מנת הבודהה היומית. מה זה מנה? עשרת אלפים בודהות מוזהבות במקדש שנקרא מקדש עשרת אלפים הבודהות.
המראה איך לומר, משעשע ומלבב. הבעיה שהבודהות החמודות האלה ממוקמות במעלה 200 ויותר מדרגות. אחרי 5,000 אמרתי להם ״סליחה חמודים, אבל אתם כוווולכם אותו הדבר. הבנתי.״
אז למקדש לא הגעתי אבל נחמד וגם מפתיע היה לגלות שהוא ממוקם בתוך ג׳ונגל טבעי של עצי פרי טרופיים, שרכים וצמחייה טבעית ירוקה – עדות קטנה למה שהאי הזה היה פעם, לפני שהאדם השתלט עליו והפך את הירוק למפלצות בטון ואספלט.
הסוהו ודרגנוע סנטרל - מיד לוולס
דרגנוע החוצות המקורה הארוך בעולם (mid levels escalator) הוא אטרקציה בפני עצמה בסוהו.
הסוהו הוא האזור המנהלי של הונג הונג, אזור הסחר והבילויים. זהו מרכז העניינים בדיוק כמו בלונדון וניו יורק ולא בכדי האזור נקרא central. זה גם האזור שהכי מזכיר את ניו יורק עם גורדי שחקים מודרניים, עם חנויות המותגים ואפילו תואם טיים סקוויר.
כיוון שאזור הסוהו נמצא במעלה גבעה, נבנה דרגנוע באורך 800 מטרים שמקל על הטיפוס. זהו דרגנוע החוצות הארוך ביותר בעולם והוא מתרומם לגובה 135 מטרים מעל פני הים.
גם אני כתיירת מתרגשת לעתים מפריט מידע כגון: זהו הרכבל הכי ארוך, המפל הכי גבוה וכד׳. לסוהו הגעתי בין השאר בגלל הדרגנוע הפתוח הארוך בעולם. לא יודעת מה חשבתי לעצמי, אבל חשבתי שאני עומדת לצפות בעוד פלא עולם. ברם, כיוון שהדרגנוע היה ככל הדרגנועים בעולם, בכל קניון מצוי, התקשיתי להאמין שאכן הגעתי ליעד ובדקתי שוב ושוב את המיקום בגוגל מאפ. סירבתי להאמין שהדרגנוע שמולי הוא אכן הפלא השמיני עד ששאלתי שניים סינים לפחות.
בניין Yick Cheong
בניין yick cheong או בכינויו ״בניין המפלצת״, לא יימצא בהכרח ברשימת ה-must see, אבל לטעמי הרבה יותר מעניין מהבודהה הגדול למשל. הבניין הזה מאפשר הצצה לשכונת מגורים ולחיי היום יום של ההונג קונגים.
המבנה העצום הפך אתר עלייה לרגל לחובבי תמונות אינסטגרמיות והוא מושך אליו עשרות תיירים מדי יום. מדובר בבניין מגורים שומט לסתות בכל קנה מידה. הוא נבנה בשנות ה-60 על ידי ממשלת הונג קונג כדי לספק דיור זול לבני המעמד הנמוך. המבנה מעורר השתאות גם מחזיתו הפונה לרחוב הראשי, אבל עיקר ייחודו ופרסומו בא מצורת החית הנראית מהחצר הפנימית שלו. קשה שלא לתהות איך חיים האנשים בתוך הקופסאות הקטנטנות והצפופות האלה, אך זוהי הונג קונג – אחת הערים הצפופות בעולם שפרסומה בא לה בין השאר על צמיחתה הפנומלית לגובה והמראה האנכי שלה בשל רבי הקומות האדירים שלה.
מרבית התיירים מסתפקים בסט צילומים של עצמם על טריבונת הבטון שבמרכז החצר, אבל אם נושאים את העיניים קצת סביב אז ניתן לראות גם את החיים כאן. בקומת הקרקע של החצר הפנימית יש מכולת, מספרה, מכבסה ואפילו פוט מסאז׳. בפינה אחת קבוצת קשישות משחקות קלפים סביב שולחן. מעבר לכביש, ממש ממול, יש מבנה דומה אלא שכאן במקום חנויות בקומת הקרקע יש שוק מקומי קטן: בשר, ירקות, פירות.
הבניין נמצא בשכונת Quari bay
כתובת: Montane Mansion 1028 King’s Road, Quarry Bay, Hong Kong 🇭🇰
הכניסה לחצר הפנימית נעשית דרך פתח ומעבר מהרחוב הראשי, קינגס רואד ודי קל לפספס את זה. צריך ללכת לאט לאורך חזית הבניין ולא לטעות כשרואים מעבר עם שלוש מדרגות שלא מזכירות במאומה את הצילומים האייקוניים.
ויקטוריה פיק
זוהי ללא ספק ה-אטרקציה ואחד ה-must see של העיר, אם כי לא תמיד מזג האוויר מאפשר או מצדיק העפלה אל הפסגה. הכלל הוא כזה: לנצל מיד את היום עם הראות הטובה כי אין לדעת מה יהיה מחר. למזלנו, ביום השני לשהותנו בעיר מזג האוויר התבהר באופן מושלם לאחר שעתיים של גשם שירד אחר הצהריים. התזמון היה מושלם אף הוא: בין ערביים באופן שאפשר להשקיף על הנוף הן בשעות האור והן בשעות החושך – בדיוק אותו אפקט כמו באמפייר סטייט בילדינד בניו יורק.
המקום תיירותי וממוסחר, אבל קשה שלא להתפעל. זה באמת יפה ואני באמת טוריסטית וזה מה שטוריסטים עושים!
מנהלות
טיסות: אל על ישיר בדרימליינר להונג קונג
התניידות: אוקטופוס. כרטיס נטען. ההטענה הראשונית בסכום של 150 דולר הונג קונגי, שהם בערך 70 שקל. לנו זה הספיק ליומיים. בסוף הטיול מחזירים את הכרטיס ומקבלים חזרה 50 דולר הונג קונגי ששימשו פיקדון. האוקטופוס משמש לכל אמצעי התחבורה בעיר, החל מהמטרו המעולה (MTR) ועד לטראם והאוטובוסים החמודים שנקראים בחיבה דינג דונג על שום הצלצול.
ניווט: גוגל מפות. עובד מצוין. מציין איזו תחנה לקחת ובאיזו יציאה לצאת.
מלון: Metropark Hotel Mongkok.
230 שקל ללילה כולל ארוחת בוקר מצוינת, חדר נעים עם פינוקים ובמיקום מצוין.
הגעה מ- ואל השדה: אוטובוס A21 ששולם עם האוקטופוס.
חשמל: מתח 220 ואט אבל פינים חדים. נדרש מתאם.
לסיכום: הונג קונג היא עיר מסקרנת ומעניינת. היא יקרה רק להונג קונגים הנאבקים על כל פיסת נדל"ן שם, אבל לא לתיירים. בניגוד לשנים קודמות, ניתן היום למצוא בה מלונות מעולים במחירים נמוכים ובמיקומים מעולים. נהדרת לקונקשן בדרך ליעד במזרח.
לקריאה נוספת על הונג קונג:
מפגש בין אם ובת סיניות לאם ובת ישראליות סביב ארוחה סינית ישראלית – בתיבול ההיסטוריה של העיר – מוזמנים לקרוא את הפוסט של הבלוגרית ינינה זסלבסקי -אפק, בעלת הבלוג אפקים מטיילים:
ארוחה סינית ביתית בתיבול היסטוריה
שלומית ביטון מהבלוג "סוכריות וכרישים" – הונג קונג – ניו יורק ולאס וגאס של המזרח
מלי קראתי בשקיקה את הפוסט הזה על עיר שאני כבר שנים חולמת להגיע אליה. אוהבת את הכתיבה ההומוריסטית שלך. הפוסט רק הגביר את החשק לבקר בהונג קונג
תודה רבה תמר! משמח אותי שהגברתי אצלך את החשק. גם אני שנים הייתי סקרנית לגבי הונג קונג.
אחחח מלי, את פשוט נהדרת ומשעשעת כהרגלך.
אחחח מיכל, תודה תודה רבה!
קבוצת נשים משחקת קלפים. מדהים שהצלחת לקלוט את זה בין כל הבניינים מסחררי הראשים. פוסט נפלא
תודה ענת! הלכתי במיוחד לאזור איזה כדי לקלוט דווקא את המראות האלה. אכן מסחרר ראשים.
מה 48 שעות?
11 יום הונד קונג-שנזן מקאו
חלק א
http://cafe.themarker.com/post/3463682/
חלק ב
http://cafe.themarker.com/post/3463797/
חלק ג
http://cafe.themarker.com/post/3464378/
אחר כך כבר נסענו להוואי אבל זה בפוסטים אחרים