סלובניה-קרואטיה - מסלול שבוע למבוגרים בלבד
האמת? עד לפני שבוע חשבתי שסלובניה-קרואטיה הוא מין טיול פנסיונרים. כזה שמשלב נסיעה נינוחה במכונית עם עצירות קצרות לפוטו-אופ. היות ותמיד גרסתי שהנסיעות הרחוקות, הטראנס אטלנטיות – תחילה – כל עוד כוחותינו עימנו, הרי סלובניה- קרואטיה יכולות לחכות. זה לא שאני כזו מיטיבת לכת. נהפוך הוא. מי שמכיר אותי יודע שאני מעדיפה את הטבע נגיש, עם אפס עליות ומינימום מאמץ גופני. אז איך זה שמצאתי את עצמי קונה כרטיסים לזאגרב ועוד מצרפת אליי זוג חברים ובעל מיטיבי לכת, שמאיימים לאתגר את סיבולת הלב ריאה שלי ולהפוך את סלובניה-קרואטיה הפנסיונרית שלי למסע כומתה?
אין לי להאשים אלא את חורף 2019 שהיה טוב אלינו. מפלס המצברוח הלאומי עלה מדי יום בעוד ועוד סנטימטרים וצמצם בעקביות פערים עד לקו האדום העליון. הנחלים שצפו, המפלים געשו, האדמה כוסתה מרבדים של ירוק שנוקדו בפריחות משגעות ובמשך שלושה חודשים טיילנו בארצנו היפה הלומים ושיכורים מיופי.
ואז הגיע אפריל. המשוגע. די היה בשרב אחד כדי להדהות את הירוק. ואחריו באו עוד אחד ועוד והטמפרטורות עלו ועלו והירוק הרענן שלנו קיבל מכת מוות. הארץ הצהיבה והלכה והפרחים כמשו והלכו ואני התעוררתי מאשליית מזרח תיכון חדש באפיל אירופי אל מדד אחוזי הלחות.
לא עבר חודש והגעגוע למשהו ירוק, קריר ונטול לחות קיבל חיים משלו והחליט בשבילי שכדי לרצות את העיניים ולהפיס את הלב וכדי לגמוע מראות ירוקים עליו לשלוח אותי לרעות בשדות זרים, יש לצאת ולרעות בשדות הנוכרים. זה הגעגוע, זה רק הגעגוע, הוא שקנה לי כרטיס לזאגרב. זה הגעגוע שגרם לי ללכת 70 ק״מ בשבעה ימים, לטפס 120 קומות, להחליף 4 מקומות לינה, לדלג בין שלוש מדינות ולא להזדקק למקלות ההליכה שנותרו מיותמים במזוודה. אני, את הכומתה שלי – הרווחתי!
הו סלובניה!
כבר במעבר הגבול בין קרואטיה לסלובניה, בעודנו שועטים על אוטוסטרדת A3, בדרך לקניון וינטגאר (183 ק״מ ליעד), הבנו שסלובניה היא אחו אחד גדול, ירוק ופורח ושהשטח היחיד שאינו אחו הוא פשוט הכביש… למעט עיר הבירה לובליאנה והעיירה הסמוכה לה, יסניצה (Jecnice) ואולי עוד עיירה אחת או שתיים שאת שמן קצת קשה לי לבטא, כולם מתגוררים בבתי מושב חמודים ומטופחים, עם גינת ירק ושיחי ורדים, גגות רעפים, ארובה כמו של ציורי הילדים ומחסן צמוד עם עצים להסקה. בהמשך הדרך נוספו לנוף פסגות מושלגות, ותמונת השוקולד השוויצרי הגנרית הושלמה.
ערוץ וינטגאר-בלד-קראנסקה גורה (היום הראשון)
חוכמה שלפני מעשה
בטיול הזה היו כמה וכמה טעויות ניווט, חלקן גורליות, אבל את ההחלטות החשובות באמת, שתרמו לא מעט להצלחת הטיול, אי אפשר לקחת ממני:
- לצאת לסלובניה-קרואטיה בתחילת עונת התיירות (ראשית יוני).
כך נמלטים מהעומס, מנחילי התיירים ולמי שמאוד מפריע לפגוש ישראלים, משפחות וילדים – אז בתחילת יוני הם נפקדים ועברית כמעט ולא נשמעת בחוצות סלובניה-קרואטיה. חוץ מזה – בתחילת יוני יש עדיין שלג בפסגות!
- לקבוע את קרנסקה גורה לטיולי הכוכב.
על אף שאזור בלד נחשב קלאסי לטיולי הכוכב, הוא תיירותי לעייפה לטעמי, צפוף ויקר יותר. חוץ מזה: מצאתי את הצימר המושלם בקרנסקה גורה!
ערוץ וינטגאר
ההליכה בערוץ וינטגאר היא קלילה וחביבה. המים, המפלים, הצמחייה וירוק האזמרגד אופף אותנו לאורך כל המסלול, שאורך כשעה וחצי הלוך חזור. בזכות העובדה שתחילת יוני אינה שיא עונת התיירות, לא לא היה עמוס אפילו בשעת השיא של צהרי היום.
בסוף המסלול, אם יורדים במדרגות שמימין לקיוסק והולכים שתי דקות מסביב, מגיעים למפל בשם Waterfall Šum. לא וואו.
אגם בלד, טירת בלד והקרמשניט המפורסם של מלון פארק
מווינטגאר המשכנו לאגם בלד. מה אומר שעוד לא אמרו עליו. הוא פשוט יפהפה באופן עוצר נשימה. הוא יפה כמו גלויה בלייב. תענוג להקיף אותו בנסיעה, תענוג להקיף אותו ברגל. הוא מזמן עשרות נקודות צילום ופשוט אי אפשר להפסיק לצלם.
הקרמשניט:
על פי כל ההמלצות חובה לאכול את הקרמשניט במלון פארק בבלד. מי שהתאכזב ברוזורום בודפשט – יתאכזב גם כאן. יודעי דבר טוענים שהחך הישראלי, המורגל בקרם אינסטנט פודינג מתקשה ליהנות מאיכות הקרמשניט האוסטרו-הונגרי, שעשוי מקרם אמיתי ולא מאבקת אינסטנט. כיוון שלא האינסטנט ולא האוסטרו-הונגרי הם לא פרוסת העוגה שלי, יכולה לדווח שמי מאיתנו שאכל, העדיף להשאיר את העוגה לציפורים. אני אכלתי גלידת פירות יער שווה. אז KAVARNA PARK – ביג נואו.
טירת בלד:
הטיפוס במעלה הטירה מספק תצפית פנורמית נפלאה על האגם ועל כל האזור במחיר שערורייתי: 10 יורו לאדם. מה'כפת להם. יודעים שתשלמו.
עם תחושה של מיצוי היום, שמנו פעמנו למקום הלינה המיועד, אלא ש…
אם טועים מגיעים למקומות נפלאים
מה רצינו בסך הכל? להגיע מבלד לקרנסקה גורה - חצי שעת ווייז
״אם טועים מגיעים למקומות נפלאים״, אמר ד״ר חמור לארבעת החמורים במכונית, שנסעו שעתיים וחצי במקום חצי שעה. למה הדבר דומה? כמו להיות בחיפה, לנווט אל נתניה ולנסוע דרך ירושלים. הדרך אמנם הייתה יפה, הנהג היה מיומן בפיתולים הצרים בין ההרים, אבל ככל שנהנינו לאורך היום בערוץ וינטגאר ובאגם בלד הציורי, כך שאפנו להגיע לצימר בשעות האור, להתרווח על שזלונג על שפת הבריכה וליהנות מנוף האלפים היוליאניים הפרטי שלנו על בירה ומצב רוח.
כשהיינו בערך ב״ירושלים״, טועים ותועים ביער, התגלתה ציוויליזציה קטנה בדמות בית קפה ריק מאדם, שכל שמונת מלצריו ישבו מחוצה לו וגירשו את הזבובים שלא שרדו את הקור האלפיני. אחד מאיתנו ירד מהמכונית ושאל אותם איפה קרנסקה גורה. היינו בטוחים שהם יגידו לנו שהיא מעבר לפיתול הבא, אבל בתגובה הם כולם כאחד הרימו שתי ידיים ותפסו את הראש וזעקו זעקות שבר. זה היה הרגע שהבנו סופית שקרה הגרוע מכל. ווי גט לוסט! בינתיים גברת צימר יצרה קשר ואמרה שלא תחכה לנו. היא מסרה את קוד האינטרקום ושיהיה לנו בהצלחה.
על אף שהתקשינו להאמין שעלינו לחזור לבלד, לנקודת ההתחלה מלפני כשעתיים, לא היו לנו הרבה ברירות. בסוף הגענו. השעה הייתה עשר בלילה. חושך מצרים ודממה שהופרה משאון מים אדירים של מפל שנשמע נופל קרוב מאוד אלינו. הכל היה רטוב ולא ברור אם מגשם או מהמפל שבלתי אפשרי היה לזהות היכן הוא. אבל בבוקר התעוררנו לתוך זה!
המקום היפה הזה נקרא Vila Edelweiss. הוא נמצא בכפר קטן סמוך מאוד לקרנסקה גורה בשם Gozd Marjulik. בארץ רק יכולנו לחלום לשלם 280 ש"ח לזוג תמורת כל היופי הזה.
כל הפרטים על הווילה – כאן
קרנסקה גורה - בוקר של יום חדש
אחרי שסרקנו את פנים הדירה לילה קודם ואת הפאסיליטיז המרשימים שלה, יצאנו החוצה, לבדוק את רחש בחש המפל ואת שאר שכיות החמדה של המתחם.
בעוד הגברים יצאו לצוד ארוחת בוקר בסופר המקומי, אנו הנשים עשינו צ׳ק אין אצל גברת צימר. היא הזדעזעה קלות מתוכנית היום שלנו, לנסוע ללוגרסקה דולינה, מרחק שעתיים וחצי נסיעה. היא שולפת מפה ומראה לנו שפע של טבע מרהיב, תצפיות נוף ומפלים במרחק יריקה. רק כשמבטיחים לה שגם הם בתוכנית היא נרגעת קצת.
האמת? היא קצת הורידה לי את הביטחון. גברת צימר לא הכחישה שלוגרסקה דולינה יפה ושווה, אבל למה לטרוח? היא הוסיפה ואמרה שגם הרעיון שלנו לנסוע דרך אוסטריה לא יקנה יתרון נופי כלשהו כיוון שהדרך עוברת באוטוסטרדה ואין משהו מעניין לראות. לך תאמין לה. היא מקומית. היא לא מתרגשת מגבעות ירוקות ומפסגות מושלגות, מצוקי גרניט מחודדים וממרפסות גרניום. היא אוכלת את זה כל יום לארוחת בוקר. תכלס? היא אפילו כבר לא רואה את זה.
ובכל זאת, משהו מדבריה חלחל, וכיוון שכמעט הגענו לצהרי היום בזכות ארוחת בוקר דשנה ונינוחה, כאילו יש לנו חודש לטייל כאן, הוחלט לחשב מסלול מחדש ולבחור באחד מ"שבילי החומוס" של סלובניה, מרחק פחות משעה נסיעה, הלא הוא; אגם בוהין, הר ווגל, מפל סביצ׳ה.
אגם בוהין, מפל סאביצ'ה, הר ווגל (היום השני)
אגם בוהין:
הגעה לאגם בוהין: לכוון אל העיירה Ribčev Laz: יש שם חניה וגם בית קפה.
האגם לטעמנו סתמי וגם נוף ההרים שמקיף אותו דליל ולא מרשים. בימים חמים יותר ניתן לנצל אותו לרחצה. אם אין לכם כוונה לעשות את מפל סאביצ'ה והר ווגל, לא הייתי ממליצה להגיע לכאן במיוחד.
מפל סאביצ'ה:
עלייה לא פשוטה של 522 מדרגות בתוך חורש יפהפה מובילה לאגם סאביצ'ה, האגם המדובר והמתויר ביותר של סלובינה. המפל הגדול נופל מגובה של 87 מטר הקטן מ-52 מטר. הגדול נשפך לתוך בריכה בצבע אזמרגד. ניתן להביט במפלים רק מבעד לשער מתכת נעול. בעינינו הוא נחמד ולא יותר ולא מצדיק 522 מדרגות.
הגעה: לכיוון ל-Uknac
הר ווגל:
מומלץ לעלות להר ווגל ביום בהיר שהראות בו טובה. ביום שאנחנו ביקרנו באזור, אחרי הביקור באגם בוהין ובמפל סאביצ'ה הייתה עננות כבדה. החלטנו לוותר. בימים בהירים אגם בוהיני נראה נפלא מלמעלה.
לינה: וילה אדלוויס
וליקה פלאנינה, לוגרסקה דולינה (היום השלישי)
התברברות מספר 2, ולמעשה ה-התברברות
הוטות, רועים בתלבושת מסורתית, עדרים, ארוחת רועים מסורתית, טעימות מתוצרת מקומית – התיאור הרומנטי הזה של וליקה פלנינה, רמה הררית במזרח סלובניה, הצית את דמיוננו. התמונות שכמו נלקחו מארצם של ההוביטים והטלטאביז טמנו הבטחה לחוויה תיירותית ייחודית ששלפה אותנו השכם מן המיטות כדי לצאת מוקדם לדרך הארוכה. פלאנינה הייתה אמורה להיות המתאבן שלפני לוגרסקה דולינה.
על פי הכתובים, נוהגים הרועים להעלות את עדריהם לרמת פלאנינה בין יוני לספטמבר על מנת לאפשר להם ללחך עשב באחו. אישית, זה קצת תמוה בעיניי. מדוע לטרוח ולטרטר עדרים לגובה 1800 מטר כאשר כל סלובניה היא אחו אחד גדול? הרי אנשים שם לא שותלים דשא. הם נאבקים בדשא שצומח פרא באופן טבעי. אנשים שגוזמים, מכסחים, מגרפים ועורמים עשביות הם חזון נפרץ ברחבי סלובניה, אבל עזבו, למה לקלקל סיפור טוב?
על כל פנים: העפלנו לרמה. קודם ברכבל סגור שממנו נשקף נוף נפלא, ואחר כך, 250 מטר נוספים ברכבל כיסאות פתוח, שגם ממנו אמור להיפתח נוף נפלא, אלא שענן עצום התיישב עלינו ולא ראינו כלום.
שביל כורכר נוח למדי מוביל לארץ ההוביטים והטלטאביז, אלא שהענן ממשיך לכסות על הנוף. בכל מקרה – לא רואים רועים. גם לא עדרים ואפילו לא כבשה לרפואה. או שהם עדיין לא הגיעו, או שמשמרים את המקום כאטרקציה תיירותית. החלק הרומנטי שבי נוטה להאמין שהם עדיין לא הגיעו. החלק האופטימי שבי מקווה שהרוח תעיף את הענן ולפחות זה – קרה. לאט לאט המסך נפתח, והירוק של הרמה עם הפסגות המושלגות מסביב ובקתות הרועים יצרו תמונת נוף נדירה, קסומה ומיוחדת.
את ארוחת הרועים אכלנו בסוף המסלול, במסעדה שנמצאת במעלה עלייה מתונה סחופת רוחות. זוהי מסעדה בסגנון ״כאן אוכלים מה שמבשלים״ בלי תפריט, אלא רק מה שהמלצרית מספרת עליו. בגדול: יש מנה סלובנית מסורתית של נקניקייה מבשר לא כשר, שוקרוט (כרוב מבושל) ומחית כוסמת, מין פודרה אפרפרה וסרת טעם. בנוסף יש שלושה סוגי מרק, שאחד מהם, מרק חיטה וירקות, מציל את הצמחונים.
שבעים ומרוצים התחלנו לעשות את כל חמשת הקילומטרים חזרה. זה פחות או יותר הרגע שבו הכל השתבש. כשכבר הגענו לרכבל התברר שאחד מאיתנו חסר. לא רק חסר – הלך לאיבוד. כשהראינו למלצריות בקפה למעלה את הנ.צ שהוא שלח לנו קיבלנו דה ז׳ה וו; הן ספקו כפיים בייאוש, זעקו זעקות שבר ותפסו את הראש. ״זה מצידו השני של ההר!!״ הן אמרו, ״אתם בטוחים? איך הגיע לשם? זה במרחק שלושת רבעי השעה מפה ורצוי שיהיה לכם נהג מיומן ומכונית טובה!״
עם דברי העידוד האלה יצאנו לדרך. לא מפקירים חבר בשטח הגם שאין מדובר בארץ אויב. כיוונו את הוויז וגם את גוגל מפות ליתר ביטחון, אבל שוב שניהם השתגעו. שוב אמר לנו ד״ר חמור ש״אם טועים מגיעים למקומות נפלאים״ שכף רגלו של תייר לא דרכה בהם. אבל מה; הנוף, הנוף…
שורה תחתונה; איחוד המשפחות התרחש רק כעבור שעה וחצי (כפול זמן נסיעה). בנקודת האיסוף של התייר האובד היה שלט שלוגרסקה דולינה רק במרחק 15 ק״מ מכאן, אבל בשבילנו היא כבר הייתה אבודה.
אתר השמורה velika planina
לוגרסקה דולינה - לטובת אלו שיחזרו כדי לספר
לוגרסקה דולינה – רציתי להגיע אליה יותר מכל המקומות בסלובניה. האזור מבודד, עמוס פחות בתיירים, יפהפה, נושק לאלפים היוליאנים, יש בו מסלולי הליכה בדרגות קושי שונות ונוף – כמו שסלובניה יודעת לתת. קלאסי לחובבי טבע כמוני.
איך מגיעים: אם עושים את לוגרסקה דולינה אחרי וליקה פלאנינה, יורדים מהרמה עם הרכבל, מתחברים לכביש ונוסעים לכיוון Solcava – זוהי תחילתה של הדרך הפנוראמית. כאן יש תחנת מידע נוספת שמספקת מפות ואת כל המידע על המסלולים השונים. אורכה של הדרך הפנוראמית כ-22 מטרים ויש בה כ-15 נקודות עצירה של חוות או נקודות תצפית. בסיום הדרך ניתן לבחור באחד ממסלולי ההליכה, או ללכת למפל רינקה – כל פירוט המסלולים השונים נמצא באתר של השמורה.
אפשר להגיע לשמורה גם מכיוון בלד וגם מכיוון לובליאנה. במפה זה נראה קצר, אבל הדרך מפותלת ואורכת לפחות שעתיים וחצי.
אתר השמורה לוגרסקה דולינה http://www.logarska-dolina.si/
לינה:
שמורת זלנצ'י, לאגו די פוסין, מעבר ורשיץ, נהר הסוצ'ה, מפל בוקה, נקיק טולמין (היום הרביעי)
אם לא מתברברים מגיעים למקומות נפלאים - יום גדוש, אין ספק
רק עשר דקות נסיעה מקרנסקה גורה מסתתרת שמורת טבע זערורית בגודלה אך עצומה ביופיה. שמורת זלנצ׳י. כמה דקות הליכה ביער בשביל מסודר ונוח והאגם מתגלה. איזו פתיחה נפלאה ליום!
עוד עשר דקות נסיעה, תוך חציית הגבול האיטלקי, מגיעים לאחד האגמים המושלמים; לאגו די פוסין. איזו קוסמופוליטיות מופלאה: השפה ברדיו משתנה לאיטלקית ובפיה של בעלת קפה אדלוויס שעל האגם, אנגלית בניגון איטלקי. זה בדיוק הזמן לאספרסו וקפוצ׳ינו ולארוחת בוקר מול האגם המושלם.
מעבר ורשיץ׳
מעבר ורשיץ׳ מקשר בין צפון סלובניה לדרומה ולהפך (הדרך דו כיוונית). בראשיתה, הוכשרה הדרך לטובת חקלאי הדרום שביקשו למכור את תוצרתם בקרנסקה גורה שבצפון סלובניה. במלחמת העולם הראשונה (1904) עם הגידול באוכלוסייה ובצרכים גויסו עשרת אלפים אסירים רוסים לטובת הרחבת המעבר, שכולל היום 51 פיתולים ממוספרים. לטובת האסירים שבנו וסללו ולזכר רבים מהם שנספו בעבודות נבנתה בפיתול 5 הכנסייה הרוסית.
הדרך יפהפייה ובעלת נופים דרמטיים. חלק מפיתולי הדרך תלולים במיוחד אבל היא לא מפחידה או גורמת לבחילה או סחרחורת. ניתן לעשות אותה מצפון (קרנסקה גורה), או מדרום (-בובאק).
תצפית לנהר הסוצ׳ה - גשרי חבלים
אחת מנקודות התצפית היפות על נהר הסוצ'ה נמצאת בהמשך הכביש המוביל ממעבר ורשיץ' לכיוון בובק. לנסוע לאט ולשים לב לשלט: velika korita soce לכיוון lepena.
מפל בוקה
מפל בוקה ממוקם בין בובץ' לקובאריד. הכניסה בחינם. כדי להגיע אליו יש שביל עם מדרגות מהכביש שלוקח כ-15 דקות לפחות לכל כיוון. העלייה די מאתגרת ולא מצדיקה את המאמץ. בנוסף, לרוע מזלנו, פספסנו את המדרגות ועלינו בדרך לא דרך של סלעי ענק ובולדרים רק כדי לגלות שהיו במקביל אלינו מדרגות. לא שאני מתה על מדרגות אבל בהתחשב בסלעים שטיפסתי עליהם… נו טוב, מילא אם האתגר הפיזי היה מתוגמל, אלא שגם ממרפסת התצפית המפל לא מתגלה במלוא נפילתו, ומה שרואים מקרוב זה מה שרואים פחות או יותר מהכביש.
נקיק טולמין TOLMIN GORGES
נכתב על נקיק טולמין שהוא מסלול הכולל עליות לא פשוטות, אינספור גרמי מדרגות ומתקיים ברובו הרחק מן הנקיק. אבל אני כבר מתודלקת באדרלנין מן העלייה של מפל בוקה, יש לנו שעה עד לסגירה (עד שבע בערב) ואנו מחליטים ללכת על זה. אנחנו לבד בקניון האדיר, בעל המראה הפראי והדרמטי. אם אתם לנים באיזור שווה ביקור אבל לא לטרוח להגיע במיוחד.
כשעה וחצי הלוך וחזור במסלול מעגלי. מקבלים מפה והסבר בכניסה.
כניסה: 6 אירו למבוגר.
לינה:
בחווה החקלאית של תומאז: Tourist Farm Pri Kafolu
נקיק טולמין
החווה של תומאז
יש מקומות לינה ולו ללילה אחד, ששווה להתעכב עליהם כי הם הופכים לחוויה ולנקודת עניין בפני עצמם. כזו היא החווה של תומאז, חוואי בכל נימי נפשו שהסב את בית המידות שהורישו לו אבותיו לחוות אירוח והוסיף את התואר תיירן לשלל עיסוקיו כמגדל חזירים, פרות ותרנגולות, יצרן דבש, ריבות, וויסקי וליקרים, יוגורט, חמאה ופרושוטו שכולם מוגשים לארוחת בוקר יחד עם חמש ביצים לסועד, ישירות מהתרנגול שהעיר אותנו בבוקר.
תומאז הוא מארח למופת, לבבי ומכניס אורחים, ששמח להתלוצץ עם אורחיו ולתפוס שיחה על החיים בכלל ועל חייו בסלובניה. הוא מאושר ושמח בחלקו ואנחנו מאושרים לפגוש סוף סוף את את "המקומי", "האותנטי" – חווה אמיתית מתוך אלפים שראינו לאורך הדרכים.
תומאז מעריך ומוקיר את העובדה שהוא חווה את תקופת החיים הרגועה והטובה בתולדות סלובניה למודת המלחמות, לעומת רבים מקרובי משפחתו שטרונספרו לאוסטרליה בזמן מלחמת העולם הראשונה.
החווה והנכסים שלו הם ממש משק אוטרקי.
לינה:
בחווה החקלאית של תומאז: Tourist Farm Pri Kafolu
רכבת המכוניות, לובליאנה - מעבר לקרואטיה - ראסטוקה (היום החמישי)
בחרנו לחלק את הדרך ללובליאנה באמצעות רכבת המכוניות. תומאז מסתייג. למה לטרוח? הוא תוהה, קחו את ההיי ווי. אבל תומאז הוא מקומי ואילו אנו תיירים חסרי מנוח שרוצים לחוות נסיעה ברכבת תוך שאנו ישובים במכוניתנו. תחנת הרכבת מוסט נה סוצ׳י במרחק חמש דקות נסיעה מהחווה שלו ובדרך יש אגם מדהים בטורקיז אה לה אגם בלד, שנקרא אגם מוסט נה סוצ׳י.
הרכבת חוסכת נסיעה בדרכים הרריות מפותלות ועוברת בחלקים גדולים ממנה במנהרות חשוכות. חוויה נחמדה גם אם עברתם את גיל 10.
לובליאנה
על אף שאיש מאיתנו אינו חובב ערים ולא כל שכן ערי בירה באירופה, מצאנו את לובליאנה קוקטית, נינוחה, שקטה ונעימה. שווה לטייל בה כמה שעות לאורך הנהר, להיכנס לשוק האיכרים, לאכול שוב את הדובדבנים והמשמשים הנפלאים שלהם במחיר שרק אפשר לקנא בו, לאכול באיזו מסעדת מלכודת תיירים ולקנח בגלידת ויגו, שהתור אליה משתרך לאורך הרחוב. זה היה ברייק נחמד מכל הירקת שמאחורינו ומזו שמלפנינו.
הו קרואטיה, לו היית סלובניה
סלוני-ראסטוקה
כמה קילומטרים לאחר מעבר הגבול מסלובניה לקרואטיה מתחולל שינוי בנוף. עדיין ירוק, עדיין כפרי אבל משהו בנוף הנשקף מצדי הדרכים הוא פחות. תשעה קבין של יופי לקחה סלובניה.
התמקמנו בעיירה סלוני, מרחק חצי שעת נסיעה משמורת אגמי פליטוויצה כדי להיות נכונים ומוכנים להסתערות על השמורה. סיפורי הבלהה על התורים בכניסה ישבו טוב טוב בראש. השמורה הוגדרה כאתר מורשת עולמי של אונסק״ו והיא מדורגת כאחת מעשר השמורות היפות ביותר באירופה, אז אם הגענו עד כאן, דיר באלאק שנפספס בגלל התארגנות לא נכונה.
בצמידות לסלוני נמצאת העיירה ראסטוקה. היטיבה להגדיר אותה גברת צימר, נטשה, שראסטוקה היא מיני פליטוויצה. בעיניי, היא אפילו מקסימה ומיוחדת יותר כיוון שהמפלים והמפלונים עוברים בין בתי התושבים, וכשהם נמצאים במקום יישוב ולא במקומם הטבעי בטבע, שי בכך קסם רב.
לינה : Guest House Iva
PLITVICE LAKES NATIONAL PARK אגמי פליטוויצה (היום השישי)
הרוב המכריע של בוגרי סלובניה- קרואטיה המליץ להיכנס מכניסה 2 (שימו לב – מצד שמאל של הדרך ואין שלט הכוונה) ולעשות את מסלול H.
זהו מסלול ארוך למדי, כעשרה ק״מ, סופו בעלייה לא נגמרת והוא מורכב מהקפצה לתחילת המסלול, מקטע הליכה, שבסיומו שיט באגם שמוביל לקטע הליכה נוסף עד לסיום המסלול ולאוטובוס שמוביל חזרה למגרש החניה. אגב, מגרש חניה: אל תדמיינו משטח אספלט מסומן. החניה נכנסת עמוק לתוך היער וזאת רק בתחילת עונת התיירות ולא בשיא העונה.
בניגוד לסיפורי הבלהה ובזכות העובדה שביקרנו לא בשיא עונת התיירות, הטיול השמורה היה נסבל. זה לא שלא היו גדודי מלוכסנים שכובשים בהמוניהם כל מרפסת צילום למשך שעות בחוסר טאקט משווע, זה לא שלא היה כבר חם מאוד, אבל זה היה בשליטה.
לטעמנו מסלול H היה ארוך מדי וחזר על עצמו שוב ושוב. השמורה אמנם יפהפייה ומרשימה אבל אנו הגענו אליה כשליבנו שבוי בסלובניה. היינו כבר רוויים מיופיה, ממפליה, אגמיה ונהרותיה – ואילו פליטוויצה לא הצליחה לרגש אותנו כראוי. סיכוי סביר שאם היינו פותחים את הטיול עם פליטוויצה היינו חשים אחרת, לכן אני מסייגת את דבריי.
טיפים לפליטוויצה
- מומלץ להגיע בחודשים יוני או ספטמבר.
- לא מומלץ להזמין כרטיס באינטרנט כי אז מוגבלים בשעת הכניסה ואם מאחרים – הלכו הכרטיסים.
- מומלץ להגיע עם שתייה ואוכל כי המבחר דל: או המבורגר או המבורגר.
- מומלץ להצטייד בקונות כי לא מקבלים שם יורו.
- מומלץ שהנהג בלבד ייסע להחנות את המכונית ושכל השאר יחכו לו ליד הקופות כי מדובר בחתיכת הליכה. לנהוג כך גם בחזור.
- מומלץ כובע וקרם הגנה.
לסיכום: קיבלתי את מנת הירקת שלי, ואני מבסוטה, אבל אם תערבבו לי את התמונות כקלפים, אתקשה לזכור מי מהנקיקים הוא טולמין או וינטגאר, או אולי בכלל הלאוטש או הזיגמונד באוסטריה; מי מהאגמים הוא בפליטוויצה או שמא זה האגם ההוא ליד העיירה ההיא שעצרנו לידו במקרה כי היינו בדרך לאן שהוא והוא חייב עצירה.
סלובניה-קרואטיה הן יעד פופולארי לטיולים עם ילדים. ניתן לקרוא על טיולים המשלבים אטרקציות לילדים בפוסטים הבאים:
הילה מור אלון: סלובניה עם ילדים, כייף של חופשה
אורה גזית: ההיית או חלמתי חלום – טיול משפחתי לסלובניה
מיכל בן ארי מנור: סלובניה – טיול משפחתי
ענת גלנץ – סלובניה, הנסיכה מהאגדות
הילה לוי – טיול משפחתי בקרואטיה-סלובניה
מלי הפוסט שלך מקסים והתמונות משגעות. גם אני חשבתי שלאירופה אגיע שוב רק בפנסיה ובזכות הילדים גיליתי שאפשר להגיע בה למקומות מדהימים. לסלובניה עוד אחזור ובטח אעזר בפוסט שלך.
ענת, ממש כך, סלובניה היא יעד מושלם שבו ההורים והילדים נהנים יחד. תודה על התגובה.
סלובניה היפה בפוסט מקסים ומצחיק פרי עטך..כל כך נהנית לקרוא אותך ואת התובנות המשעשעות שלך!!!!
תודה רבה, לכבוד לי!
מלי את כותבת מדהים. מזמן לא נהניתי מקריאה ככה. והכי מצחיק שאני גם תמיד אומרת שנשאיר את פרג (.כמשל) לפנסיה. מאז שראיתי את התמונות שפרסמת במהלך החופשה נהייה לי קראש על סלובניה והאיזור….הצילומים מרהיבים. באיזו תוכנה את עורכת אותם?
עם זאת, אני חושבת שהפוסט מאוד ארוך. לדעתי כדאי לחלק אותו לשניים שלושה פוסטים.
וואוו תודה על המחמאות תמר! התמונות לא ערוכות כלל. עברו ישירות מהאייפון לפוסט. סלובניה כל כך מושלמת בצבעים, בתאורה וביופי שממש אין צורך בשום התערבות. תודה על המשוב. אבדוק איך להקל על אורך הפוסט.
מלי היקרה כל כך נהניתי מהכתבה שלך על המקומות היפים של סליבניה -קרואטיה שאני זוכרת בערגה. התמונות שלך הן וואוו אחד ענק. אהבתי את מקום הלינה ליד קרנסקה גורה והכינוי שלה גברת צימר. את האגם הקרוב ללינה. את החווה שלנתם בה. אבל לא הבנתי איך הקרמשניט לא עשה לך את זה. אני ממפלגת המתוקים וטעמתי בהנאה. כעת אני נדהמת שעליתי 522 מדרגות עד המפל לא מאמינה איזה כושר קרבי היה לי פעם.
תודה לך על כתבה מקסימה שעשתה לי חשק לשוב לשם.
תודה רחל יקרה על תגובה מושקעת ומפרגנת. אני פשוט לא אוהבת קרמשניט (ושום קרם לבן או וניל) וטוב שכך.