לאחר שקיבלנו הנחיות בטיחות איך לא להיפגע מהרוטור המסתובב של המסוק ולאחר שחתמנו שאנו מבינים שההרפתקה הזו היא לגמרי באחריותנו, אותי עניין רק דבר אחד: מה לובשים לקראת הנחיתה בשדה הקרח הארקטי – ולא שלא הייתה עליי כבר חליפה תרמית, סוודר, ז'קט פליז ועליו מעיל. ג'וזייפה אמר שאני לבושה בסדר גמור ושהטמפרטורה דומה מאוד למה שאני חשה עכשיו, ליד המנחת, אבל אני כמובן לא האמנתי לו. ולמה להאמין לתושב אלסקה שהקיץ שלו הוא מה שהחורף שלנו ולמי שמאמין שאין שום בעיה להתנהל כרגיל גם במינוס ארבעים כי הכל שאלה של איזה ציוד חורף יש לך and you can do whatever you want. 

אז כמובן שהעמסתי  על מושב המסוק עוד מעיל, צעיף/שמיכת צמר, כפפות ומגן אטום למים לאייפון יקירי. ג'וזייפה הגיש לנו את האוזניות והמראנו. מה זה המראנו? במסוק לא ממריאים. במסוק פשוט עפים. שנייה אחת הייתי על הקרקע, ולאחריה כבר מעל העצים. לי זאת הפעם הראשונה במסוק, והתחושה תחושת  ריחוף וקלילות, כמו הייתי פרפר או ציפור.