הסופגנייה שהתחפשה
סיפור לחנוכה. הומאז' הוקרה לכל הסופגניות הפושטיות על פי "הביצה שהתחפשה" מאת דן פגיס
היה הייתה סופגנייה שלא רצתה להיות סתם סופגנייה,
מפני שלא היה לה כתר קצפת ולא שרביט של צ'ייסר ולא הילת איכות
וכל הזמן הייתה רק סופגנייה עם סתם ריבת תות.
פגשה הסופגנייה את סופגניית הגנאש:
"אנחנו כל כך דומות," אמרה לה.
"שתינו עגולות ומתוקות, בואי נתגלגל ביחד.
אבל סופגניית הגנאש הייתה מלאה גאוותנות –
"אני כולי קרם של איכות ואת סתם ריבת תות,"
אמרה וקפצה מעל סופגניית התות ודבר השטות.
מה אפשר לעשות?
מה עוד אפשר לנסות?
איזו צורה מוזרה יש לי
ממש צרה צרורה,
האם בכל העולם הגדול לא אמצא לי חבר?
פתאום היה לה רעיון נפלא!
היא תתחפש למשהו אחר.
התחפשה לעוגיית אקלייר,
מילאה את כרסה בקרם פטיסייר,
צבעה את פדחתה בשוקולד זוהר
הדביקה סביבה לוק אחר,
וזהו!
"איזו עוגיית אקלייר מוזרה," אמרה ילדה,
"היא בכלל עגולה והפטיסייר – בכלל מסתתר."
"היא בכלל לא אקלייר, זו סתם סופגנייה," אמר לה ילד
ושניהם הסתלקו בריצה.
ניסתה סופגניית התות תחפושות אחרות,
התחפשה למאקרון ולטוויל,
אבל שום דבר לא הועיל,
בכל פעם הכירו אותה מיד.
"את סתם סופגנייה מחופשת," אמרו לה.
גם אמא סופגנייה לא הכירה אותה.
"איפה היית סופגנייתי שלי? כבר מזמן
רציתי לשבת איתך, לסגור עניין."
"אמא, אינני רוצה,"
אמרה סופגניית התות,
"תני לי להתגלגל בעולם,
גם אני רוצה עיצוב וחיטוב עדין,
כמו כל הסופגניות של רולדין.
גם אני רוצה לככב במגזין,
גם אני רוצה תלבושת של מגדנית
כמו כל סופגנייה עאלק פריזאית".
"אולי בפעם אחרת," אמרה אמא סופגניה,
"זה לא אפשרי
לא נועדנו לפטיסרי
ועכשיו תעשי בדיוק כמו כולן,
חכי לאביר על הסוס הלבן.
שמלות, תוספות, איפור ודוגמניות
הם סתם שטויות,
הם לא המהות,
זה רק אנחנו – סופגניות התות!
ענק! אני הכי אוהבת את הסופגניות הפשוטות שעושים בבית1