סלובניה קרואטיה

לא רבים מגיעים לרמת פלאנינה שנמצאת בצדה המזרחי של סלובניה, אבל התיאורים הציתו את דמיוננו: הוטות, רועים בתלבושת מסורתית, עדרים, ארוחת רועים מסורתית, טעימות מתוצרת מקומית – והתמונות שכמו נלקחו מארצם של ההוביטים והטלטאביז: כל אלה טמנו הבטחה לחוויה תיירותית ייחודית ששלפה אותנו השכם מן המיטות כדי לצאת מוקדם לדרך הארוכה. פלאנינה הייתה אמורה להיות המתאבן שלפני לוגרסקה דולינה.

על פי הכתובים, נוהגים הרועים להעלות את עדריהם לרמת פלאנינה בין יוני לספטמבר על מנת לאפשר להם ללחך עשב באחו. אישית, זה קצת תמוה בעיניי. מדוע לטרוח ולטרטר עדרים לגובה 1800 מטר כאשר כל סלובניה היא אחו אחד גדול? הרי אנשים שם לא שותלים דשא. הם נאבקים בדשא שצומח פרא באופן טבעי. אנשים שגוזמים, מכסחים, מגרפים ועורמים עשביות הם חזון נפרץ ברחבי סלובניה, אבל עזבו, למה לקלקל סיפור טוב?

על כל פנים: העפלנו לרמה. קודם ברכבל סגור שממנו נשקף נוף נפלא, ואחר כך, 250 מטר נוספים ברכבל כיסאות פתוח, שגם ממנו אמור להיפתח נוף נפלא, אלא שענן עצום התיישב עלינו ולא ראינו כלום.

שביל כורכר נוח למדי מוביל לארץ ההוביטים והטלטאביז, אלא שהענן ממשיך לכסות על הנוף. בכל מקרה – לא רואים רועים. גם לא עדרים ואפילו לא כבשה לרפואה. או שהם עדיין לא הגיעו, או שמשמרים את המקום כאטרקציה תיירותית. החלק הרומנטי שבי נוטה להאמין שהם עדיין לא הגיעו. החלק האופטימי שבי מקווה שהרוח תעיף את הענן ולפחות זה – קרה. לאט לאט המסך נפתח, והירוק של הרמה עם הפסגות המושלגות מסביב ובקתות הרועים יצרו תמונת נוף נדירה, קסומה ומיוחדת.

את ארוחת הרועים אכלנו בסוף המסלול, במסעדה שנמצאת במעלה עלייה מתונה סחופת רוחות. זוהי מסעדה בסגנון ״כאן אוכלים מה שמבשלים״.

כשמישהו מאיתנו הולך לאיבוד

שבעים ומרוצים התחלנו לעשות את כל חמשת הקילומטרים חזרה. זה פחות או יותר הרגע שבו הכל השתבש. כשכבר הגענו לרכבל התברר שאחד מאיתנו חסר. לא רק חסר – הלך לאיבוד. כשהראינו למלצריות בקפה למעלה את הנ.צ שהוא שלח לנו קיבלנו דה ז׳ה וו; הן ספקו כפיים בייאוש, זעקו זעקות שבר ותפסו את הראש. ״זה מצידו השני של ההר!!״ הן אמרו, ״אתם בטוחים? איך הגיע לשם? זה במרחק שלושת רבעי השעה מפה ורצוי שיהיה לכם נהג מיומן ומכונית טובה!״

עם דברי העידוד האלה יצאנו לדרך. לא מפקירים חבר בשטח הגם שאין מדובר בארץ אויב. כיוונו את הוויז וגם את גוגל מפות ליתר ביטחון, אבל שוב שניהם השתגעו. שוב אמר לנו ד״ר חמור ש״אם טועים מגיעים למקומות נפלאים״ שכף רגלו של תייר לא דרכה בהם. אבל מה; הנוף, הנוף…

שורה תחתונה; איחוד המשפחות התרחש רק כעבור שעה וחצי (כפול זמן נסיעה). בנקודת האיסוף של התייר האובד היה שלט שלוגרסקה דולינה רק במרחק 15 ק״מ מכאן, אבל בשבילנו היא כבר הייתה אבודה.

איך מגיעים: מכוונים וויז או גוגל מפות לכיוון קאמניק. אפשר לכוון ישירות אל וליקה פלאנינה, אבל עדיף – קאמניק כדי שתדעו שאתם בכיוון הנכון. בקאמניק (Kamnik) יש גם לשכת מידע שמספקת מפות ומסבירה איך להגיע ואיך להתנהל בשמורה. כדאי מאוד להיכנס אליהם. הם נמצאים בכיכר המרכזית של העיירה וזה טוב גם לעצירת מנוחה וקפה.

אתר השמורה וליקה פלאנינה: 

לוגרסקה דולינה

לוגרסקה דולינה – רציתי להגיע אליה יותר מכל המקומות בסלובניה. האזור מבודד, פחות עמוס בתיירים, יפהפה, נושק לאלפים היוליאנים, יש בו מסלולי הליכה בדרגות קושי שונות ונוף – כמו שסלובניה יודעת לתת. קלאסי לחובבי טבע כמוני.

איך מגיעים: אם עושים את לוגרסקה דולינה אחרי וליקה פלאנינה, יורדים מהרמה עם הרכבל, מתחברים לכביש ונוסעים לכיוון Solcava –  זוהי תחילתה של הדרך הפנוראמית. כאן יש תחנת מידע נוספת שמספקת מפות ואת כל המידע על המסלולים השונים. אורכה של הדרך הפנוראמית כ-22 מטרים ויש בה כ-15 נקודות עצירה של חוות או נקודות תצפית. בסיום הדרך ניתן לבחור באחד ממסלולי ההליכה, או ללכת למפל רינקה – כל פירוט המסלולים השונים נמצא באתר של השמורה.

אפשר להגיע לשמורה גם מכיוון בלד וגם מכיוון לובליאנה. במפה זה נראה קצר, אבל הדרך מפותלת ואורכת לפחות שעתיים וחצי.

אתר השמורה לוגרסקה דולינה http://www.logarska-dolina.si/

לאתר הדרך הפנוראמית: 

 לינה:

הצימר: Vila Edelweiss Rooms&App Kranjska aKranjska Gora