אלסקה - מסלול עצמאי בנהיגה עצמאית
מסע דרכים באלסקה בין קרחונים, אגמים וזוהר צפוני אחד
למה נסעתי לאלסקה? למה דווקא טיול עצמאי באלסקה ומה גיליתי שם?
הכל התחיל במצגת של שמעון צור, שהגיעה אליי במייל. זו הייתה התקופה שלכל אחד מאיתנו הייתה רשימת תפוצה – שאותה נהגנו להפציץ מדי יום במיילים שקיבלנו ממישהו אחר – שאנו היינו ברשימות התפוצה שלו. וכך בין המצגות על פראג, וינה, ואמסטרדם, טיפים לחיים טובים או ביצוע של דוד ד׳אור לאדון הסליחות הייתה המצגת של שמעון צור, שנסע עם אשתו לקרוז מוונקובר לאלסקה.
לא הפאר של המלון הצף, המזנונים הגדושים, פסלי הקרח בחדר האוכל של האנייה או מופע ריקודי הקנקן באמפי של האנייה לכדו את נפשי. נלכדתי בקסמו של פריים אחד: ישיבה על שזלונג על הסיפון, מול קיר קרח תכלכל שנמתח מאופק עד אופק, ומתחתיו אלפי פיסות קרחון צפות בים הכחול. המצגת תיארה קרוז קסום, אבל אני ידעתי שאני רוצה טיול עצמאי באלסקה, המאפשר את החופש האמיתי.
אלסקה: היום הראשון: 24.8.16 טיסה במסוק, הליכה על קרחון, אגם המראות וסיור עירוני באנקורז'
נחיתה באנקורז' בחמש לפנות בוקר. איסוף הרכב מאוויס (JEEP 4X4) ונסיעה קצרה למלון. לאחר התארגנות קצרה, עולים על הבגדים התרמיים ומיד יוצאים לאטרקציה הראשונה של הטיול: טיסה במסוק, נחיתה על קרחון קניק, הליכה קצרה וחזרה.
נוסעים לכיוון palmer על ה-glen highway לעבר knik river lodge. מיד עם היציאה מהעיר, הנוף האורבאני מתחלף בכפרי ובנוף יערות לצדי הדרך. מזג האוויר סגרירי מעט וגשום, אבל היי! אנחנו באלסקה!
הבעלים של ה- knik river lodge, שהוא למעשה מתחם של צימרים הממוקמים מול נוף משגע, הוא גם המפעיל של האטרקציה ועוד כמה נוספות, כמו נסיעה על מזחלת כלבים. מזג האוויר היום לא אפשר נחיתה באזור המזחלות, אבל אנחנו הגענו למטרה אחרת, ועל החוויה בהרחבה ניתן לקרוא כאן
קרחון קניק המצולם מהמסוק
כבר בהיותנו על הקרחון השמים מתבהרים והטיסה חזרה למנחת מגלה את מלוא יופיים של הרי הקוז'ה, את נהר הקניק העצום הזורם מתחתינו ואת היערות הבלתי נגמרים. עוצרים בדרך למספר צילומים על הגשר הישן של נהר הקניק ועוד כמה צילומי נוף של הקרחון ממרחק ומגיעים ל-mirror lake.
הג'ט לג כבר מתחיל לתת את אותותיו, אבל היום עדיין צעיר ויוצאים לסרוק את רחובות העיר הגדולה ביותר באלסקה, שהיא סתם עיר, ללא כל אטרקציה או הידור. מחליטים לבדוק את הקניון המקומי – Anchorage 5th Avenue Mall. חמש קומות של חנויות פטורות ממע"מ. קניון לא מרשים בהשוואה למה שאנו מורגלים בארץ, אבל למי שבעניין – ניתן להציץ על הסניף המקומי של אפל, ג'יי. סי. פני, שפורה, מייקל קרוס ועוד כמה.
רציתי לטעום מהפלאפל של סימה, אבל העייפות הכריעה. חזרה למלון. שבע בערב וכבר נרדמים.
היום השני: 25.8.16 וויטיאר, שיט 26 הקרחונים, moos-path
עוזבים את אנקורז' לכיוון דרום ועולים על seward highway לכיוון whittier. כדי להגיע לוויטיאר יש לעבור דרך מנהרת אנטון אנדרסון. אורך המנהרה 2.5 מייל והיא נחשבת לארוכה ביותר בצפון אמריקה. כיוון שמדובר באלסקה הזוכה לפרקים למזג אוויר קשה, היא תוכננה לתת מענה גם בטמפרטורה של מינוס 40 פרנהייט ורוחות של 150 קשר. המנהרה היא המוצא היחיד של תושבי וויטיאר, המונה כ-200 תושבים שכולם מתגוררים בבניין אחד. המנהרה היא חד סטרית ולכן בכל שעה מתהפך כיוון הנסיעה. היא מותאמת לנסיעת מכוניות וכן עוברת בה מסילת הרכבת. הנסיעה מאנקורז' אורכת 10 דקות בלבד אך מומלץ להגיע עשר דקות קודם לכן כי התורים ארוכים. עלות הנסיעה במנהרה נכון לקיץ 2016 – 12 דולר הלוך חזור.
וויטיאר ממוקמת בין הרים וקרחונים במפרץ הנסיך וויליאם. על אף ממדיה הזעירים פוקדים אותה רבבות תיירים כיוון שהנמל שלה הוא נקודת יציאה הן לאניות קרוז והן לשיט חד יומי בין קרחונים.
ב-12:30 יצאנו ל-26 glacier cruise של חברת Philip cruise. הספינה נעימה, שהיא בעצם קטמארן חדיש ומהיר מאוד, מתוחזקת היטב וכיוון שאנו בשלהי עונת התיירות – חצי ריקה (יכולה להכיל יותר מ-300 אנשים צוות) וניתן לנוע בחופשיות בין הסיפונים ולהיטיב את זוויות הצילום. מחיר השיט כולל שתיה חמה וקרה חינם לאורך כל השיט, ללא הגבלה, וכן ארוחת צהריים לבחירה מבין שלושה סוגים של מנות: דג, עוף או צמחוני.
השיט יוצא את אסתר פאסאג' ונכנס לקולג' פיורד. המעבר צר יחסית, אך כיוון שאין מדובר באניית קרוז ענקית, היא צולחת את הפיורד ומאפשרת תצפית נוחה מקרוב על הנשר הקרח ועל עשרות כלבי ים, אריות ים, דולפינים ואם מתזמל המזל – גם לווייתנים! משם ממשיכה הספינה אל ראשון הקרחונים: surprise glacier. הקפטן מתקרב ככל הניתן לקרחון בתקווה להתפוצצות פיסת קרחון בהפתעה, אלא שהפעם זה לא קרה.
השיט מלווה בנציגה של "רשות הטבע והגנים", הנקראים באמריקה "ריינג'רים, ומדהים לגלות שלאורך חמש שעות הפלגה היא לא הפסיקה כמעט להסביר, לפרט, להראות, להפנות את תשומת הלב לטבע המהמם שסבב אותנו בכל רגע.
לקראת החזרה לוויטיאר מגיעים לנקודה שהספינה מוקפת מעל עבר בקרחונים היורדים ומשתפלים ממורדות ההרים – 26 קרחונים. לכולם שמות, אבל מי זוכר – מלבד הריינג'רית, ולמה זה חשוב. הם כולם נראים אותו הדבר. המחזה מרהיב, אך ניתן לתיעוד רק במצלמה עם עדשה של 360 מעלות.
מוויטיאר ממשיכים דרומה על ה-סיוורד היי ווי עד ליישוב שנקרא מוס פאס. מדובר ביישוב זעיר (פחות מ-200 תושבים) בלב הפארק הלאומי Chugach National Forest
אזור המאפשר אינספור אפשרויות לטריילים מגניבים ביערות, לאורך נהרות ואגמים.
אנחנו הגענו למקום הקסום שנקרא סמיט לייק לודג'. מתחם צימרים קסום עשוי כולו, על רהיטיו מקורות עץ עבות, ששוכן על אגם סמיט בנוף מהסרטים.
הגענו היישר אל ארוחת הערב: אני: חזה עוף בנגיעות גבינה כחולה. הוא: נתח סלמון ממולא שרצים.
לינה: Summit Lake Lodge
היום השלישי 26.8.2016 Russian River Trail - רפטינג על נהר הקנאי – סיוורד
היום היינו אמורים לצאת לנסיעה ברכבת החמודה של אלסקה במסלול שנקרא: Glacier discovery train, שיוצא מפורטאג' או וויטיאר, לכיוון דרום לאורך הסיוורד היי ווי. הנסיעה הזו מובילה לקרחון ספנסר שהגישה אליו היא רק באמצעות מסלול רכבת זה. כשמגיעים ניתן לצאת לטרייל ולקבל הדרכה מהריינג'רים או לשוט בסירת גומי לעבר הקרחון ולהגיע ממש עד אליו.
שלמה, שנחשב ליקיר רכבת ישראל והנוסע הכי מתמיד שלה, לא התלהב לעלות על רכבת גם בחופשה, ונאלצתי לוותר ולהפעיל את plan B. האמת, תחושת ההחמצה מלווה אותי עד היום.
לאחר ארוחת בוקר בלודג' היפהפה – ארוחה מושקעת יותר מהסטנדרט של "האמריקאית" ממשיכים על ההיי ווי בין הנופים המשכרים של מוס פאס. היום יוצאים לטרייל ביער גשם, שבסופו מרפסת תצפית על סלמונים אומללים המנסים לקפוץ במעלה הזרם ולשווא. מתברר שזה כבר סוף העונה, ואלו שמנסים ומנסים ולא מצליחים הם הסלמונים המוכשרים פחות שבחבורה, שככל הנראה ייגזר דינם למוות – או מעייפות, או מטרף לדובים או משניהם.
נשק מאולתר נגד דובים
לאחר עשרה הליכה מאומצת של עשרה קילומטר מסיימים את המסלול בכבוד, אבל היום עדיין צעיר, נהר הקנאי זוהר בטורקיז משגע שאין דברים כאלה, ואני מחליטה להתגבר על פחד המים שלי ולעלות על סירת גומי לרפטניג רגוע על הנהר. חברינו לסירה הן שלוש סבתות וזוג צעיר אחד – אמריקאים כולם, והמדריך שמשיט את הסירה.
למעט קטע אחד בנהר שחרג מזרימתו הרגועה והתקרב לרמת רפטינג בירדן, עברו עלינו שלוש שעות נעימות. לקראת הסוף, השמש שקעה והיה ממש קר.
מגיעים לסיוורד לפנות ערב. כיוון שהחדר במלון כולל מטבח מאובזר, עורכים קניות בסניף הסייף-ווי המקומי.
לינה: Taroka Inn
היום הרביעי 27.8.16 קרחון אקזיט, כריית זהב, קטיף אוכמניות, המרכז הימי
קרחון אקזיט הוא אחד הקרחונים הבודדים מבין אלפים באלסקה שהוא נגיש במרחק הליכה. הוא ממוקם במרחק 10-15 דקות מסיוורד ומוביל אליו מסלול הליכה קצר (20 דקות הליכה) ולא קשה במיוחד. המסלול מתחיל ממרכז המבקרים – nature center exit glacier, שגם מוציא סיורים מודרכים חינם בליווי של ריינג'ר. הסיור כולל כמובן הסברים על הגאולוגיה, הסברים על דרך היווצרות הצבע הכחול בקרחון וכן על הסבר על הצמחייה המלבלבת באזור שפורחת במקום שבו היה קודם לכן קרח בלבד. המסלול עצמו יפהפה, עובר דרך יער וערוץ נחל. לאורך המסלול, מדי כמה מאות מטרים, יש שלט קטן המציין שנה. כלומר: ב-1952 הקרחון התחיל כאן! המסלול מתעד 120 שנה של המסת הקרחון. ככל שמתקדמים במסלול המרחק בין השלטים מצטמצם, ומדהים לגלות עד כמה נמס הקרחון בין 2010 ל-2016.
המסלול מתקדם תוך כדי עלייה, לא תלולה במיוחד, אך מספקת די גובה לתצפית פנורמית על האזור כולו ועל היובלים והנחלים הרבים שמי הקרחונים חוצבים על כל המרחב.
כריית זהב
אי אפשר לבקר באלסקה בלי לחוות מעט מ"הבהלה לזהב". ביישובים רבים באלסקה, סמוך למכרות ישנים או למרכזי כרייה, מוצעת האטרקציה התיירותית הזו. כל משתתף מקבל שקית חול, שעופרת זהב מסתתרת בה, פלוס עוד כמה חלקיקים מיקרוניים של זהב מנצנץ ועוד כמה אבנים טובות בדרגת יהלום ומטה.
לצורך הפרדת הזהב מהחול, מקבלים צלחת מיוחדת, שחרצו עליה מעין טרסות. הזהב אמור להיתפס על הטרסות האלה. יש לפזר מעט חול על הצלחת, להשקיע אותה במים ואז, בתנועות מעגליות לפזר אותו באופן שיתפזר בין הטרסות שבצלחת.
לאחר כמה ניסיונות והדגמות של המדריך תפסנו את השיטה והצלחנו לדוג כמה פיסות זהב ואבנים צבעוניות שונות, שהונחו אחר כבוד בקופסית מיוחדת שכלולה במחיר השערורייתי של האטרקציה הזו (15 דולר).
לחלק השני של היום תוכנן שיט בקנאי פיורד, אבל מתברר במשרד שהם סיימו את העונה והם לא מוציאים ספינות לשיט any more. שוב צריך לשלוף את plan B, והפעם טרייל נוסף: Grayling lake trail. רק מייל וחצי ומוגדר בדרגת קושי קלה. הטרייל מוביל לאגם שסביב גדותיו מתקיים קטיף אוכמניות. גם כאן, כמו בכל אלסקה, תקפות האזהרות לגבי דובים, אבל אחרי הטרייל מאתמול החלטתי שהדוב אינו נורא כל כך.
הגענו בקושי לאמצע המסלול כשפגשנו את סקוט וטריש, שבאותו רגע לא ידענו עדיין איך קוראים להם. כל אחד מהם נשא דלי עמוס אוכמניות ועצרנו לשאול אותם אם יש עוד הרבה ללכת עד לאוכמניות. מפה לשם נקשרה שיחה נחמדה. הוא הכומר של העיירה קנאי והיא מורה. הכומר ואשתו התרגשו שאנו מישראל ואמרו שחלום חייהם לבקר בארץ הקודש. לא החמצנו את ההזדמנות ליחצן את מדינתנו היפה, את היותנו the start up nation, לציין כמה מההמצאות החשובות שלנו שקידמו את האנושות ולספר את הצד הצודק שלנו בסכסוך.
נפרדנו מסקוט וטריש שהיו בדרכם החוצה מהיער וחשבנו לעצמנו שהיה זה עוד מפגש נחמד עם ה-locals, מסוג המפגשים החד פעמיים האלה. חשבנו להמשיך בטרייל, אלא שאוכלוסיית היער התדלדלה לפתע מאוד, האוכלוסייה האנושית בכל אופן, ומכיוון שתפסנו את שעות אחר הצהריים המאוחרות כבר, ואיתו השקט, עלו הסיכויים שהדובים יניחו שהשטח נקי וייצאו ממקומות המסתור שלהם. החלטנו לוותר.
כשהגענו לחניון גילינו שסקוט וטריש החליטו לא לוותר עלינו. הם הניחו את כרטיס הביקור שלהם על הווישר בחלון, להפתעתנו עם עדיין ישבו ברכב שלהם שחנה ממש צמוד לשלנו. השיחה שנקטעה במעבה היער נמשכה כשעה נוספת ליד הרכבים.
נפרדנו כידידים ומאז אנו מחליפים מיילים עד עצם היום הזה.
לינה: Taroka Inn
היום החמישי 28.8.16 שיט לקרחון פורטאג' – מרכז לשימור חיות בר – גירדווד
עוזבים את סיווארד, צפונה על סיוורד היי ווי לכיוון פורטאג', משם יוצא בשעת צהריים שיט בן שעה אל הקרחון. על אף שהשיט קצר הנופים משכרים, הקרחון מרהיב והשמים הכחולים, האגם שנוצר מהפשרת הקרחון והפסגות המושלגות הן עבורי הנוף האולטימטיבי.
ממשיכים למרכז לשימור חיות. המקום מתנהל כמו ספארי. החיות נמצאות במרחבי עצומים, מגודרים, מדשאות, אגמים ופסגות מושלגות ברקע. האטרקציה במקום הוא אזור הדובים, אבל כאן ניתן לראות למעשה, ללא מאמץ רב, את כל חיות הבר באלסקה/
בסמוך לפורטאג', לאחר השיט ניתן לצאת לטרייל קצר את קרחון ביירון. מחליטים לוותר. עדיף ליהנות היום מהריזורט היוקרתי Ayleska שמשמש בחורף אתר סקי. הריזורט נמצא בעיירה גירדווד הסמוכה, בלב נוף הררי מרהיב.
לאחר התארגנות בחדר יוצאים להעפיל אל הפסגות עם הטראם. מלמעלה ניתן לראות לשון הים ושבעה קרחונים בשלבי העלמות שונים מסביב.
טבילה בבריכה המחוממת של המלון, ארוחת ערב במקום.
לינה: Alyeska hotel
היום השישי 29.8.16 בלוז'ה פוינט, קרחון מטנוסקה, מג'יסטיק ואלי
קרחון מטנוסקה
עוזבים את גירדווד צפונה לכיוון אנקורז'. הדרך עוברת דרך Turnagain Arm. זוהי לשון ים שחודרת מרחק של 40 מייל ליבשה, והמייחד אותה הוא גל הגאות הגבוה ביותר בארה"ב, שמגיע לגובה 12 מטר. הגאות והשפל נקבעים לפי הירח, ומי שיכול, שיתכנן את הטיול בהתאם. יש אתר שמספק נתונים על הימים והשעות. אנחנו לצערנו לא הגענו בזמן הנכון.
נקודת עצירה מעניינת נוספת לאורך הדרך היא ה-Beluga point . בין סוף יולי לסוף אוגוסט הלווייתנים האלה מנצלים את גל הגאות כדי לצוד סלמונים. כלי רכב רבים עוצרים בצד הדרך, ומטיילים מטפסים על הגבעות או יורדים ממש קרוב לחוף כדי לצפות במחזה.
מנקודה זו, ככל שהתקרבנו לאנקורז', נגלה מרחוק רכס הדנאלי במלוא הדרו – מחזה נדיר יחסית באלסקה, הגשומה והמעוננת בימים רבים גם בקיץ. חצינו את אנקורז' והגענו ל-Palmer, ששימשה בעיקר כנקודה לריענון, לתדלוק ולהצטיידות במזון בסופר המקומי לקראת הדרך הארוכה על גלן היי ויי, שספק אם נמצא לאורכה מקום לאכול.
קרחון מטנוסקה
כבר בפלמר הנוף משתנה באופן דרמטי והופך מעירוני לכפרי והופך עוצמתי יותר ככל שמתקדמים צפונה לכיוון עמק נהר המטנוסקה, המוקף רכסי הרים דרמטיים.
במייל ה-101 צפונית לאנקורז' ניתן להתרשם בחינם מהקרחון. המקום נקרא: Matanuska Glacier State Recreation Site. המקום מספק תצפיות נוף מרהיבות, אופציה לצילומים ומקום עצירה נוח להתרעננות או פיקניק. כמו כן ניתן לצאת מכאן לטרייל קצר שנקרא: "Edge Nature Trail."
המקום נחמד אבל בהחלט לא הדבר האמיתי שלשמו סבבנו את כדור הארץ על צירו: הליכה על קרחון שהוא נגיש רגלית, בנסיעה בדרך עפר קצרה. במייל הבא, מייל 102 יש פנייה לדרך עפר, שבסופה משרד ומחסום. במשרד ממלאים טופס פרטים כלשהו ומשלמים 25$ לאדם, תמורת הזכות להרמת המחסום ונסיעה עד שולי הקרחון. לאחר השארת הרכב במגרש החניה, צועדים על משטח קרח מהול בבוץ עד לקרחון עצמו. לא ניתן להתקרב מאוד, אבל המראות משכרים.
צעידה קלה לעבר קרחון מטנוסקה
ממטנוסקה ממשיכים ללודג' – מג'יסטיק ואלי. מקום קסום ורומנטי. בגלל שכבר כמעט אוף – סיזן, אנו האורחים היחידים במקום וזוכים לקבל את החדר הכי טוב, זה שצופה למדשאות ולהרים המושלגים.
לינה: מג'יסטיק ואלי לודג'
היום השביעי: 30.8.16 Cooper center מרכז המבקרים של הפארק הלאומי סנט רנגל אליאס – קרחון וורטינגטון - ואלדז Wrangell st. Elias national park visitor center
ממשיכים בנסיעה על כביש 1 עד ליישוב גלן-אלן. עצירה לתדלוק כיוון שבהמשך הדרך עד ואלדז אין כמעט תחנות דלק. בגלן אלן פונים ימינה ודרומה ומתחברים לריצ'רדסון היי ווי. עצירה בקופר לנדינג, הממוקם על ה-Old Richardson Highwa. הכניסה למתחם ההיסטורי ולקהילה שעדיין גרה במקום מחייבת סטייה מהדרך הראשית, אבל שווה לנסוע עוד כמה מיילים כדי להתרשם מאלסקה הקלאסית ומההיסטוריה של הראשונים. במקום מוזיאון עם כלים וציוד מקוריים, תחנת דלק עתיקה, כמה מסעדות ואופציות ללינה ולקמפינג.
Worthington Glacier State Recreation Site
עוד לפני שמגיעים למיילפוסט 27.8 נגלה מן הדרך קרחון וורטינגטון, שהוא עוד אחד מן הקרחונים הבודדים באלסקה, הנגישים מן הדרך. הקרחון מהווה נקודת עצירה מסודרת, עם שביל מסודר שמאפשר התבוננות הכי קרוב שאפשר. יש לשער שלפני עשר שנים ניתן היה להושיט את היד ולגעת בו.
לינה: airb&b
היום השמיני 31.8.16 שיט מפרץ הנסיך וויליאם, מדגרת הסלמונים
אם יש גן עדן ואם אפשר להיכנס לתוך גלויות לוח שנה, הרי שהשיט במפרץ הנסיך וויליאם הוא המקום.
אם הגענו עד הלום, בחרנו בשיט הארוך יותר, 8.5 שעות, שמכסה את כל מה שיש למפרץ המדהים הזה להציע: החל מקרחוני העד המרהיבים, דרך ההיסטוריה המקומית שבה שימש המפרץ כנקודת מוצא לכורי הזהב ועד לחיות הים שקבעו בו את מושבן: דולפינים, לווייתנים, אריות ים, כלבי ים, נשרים, פאפינים ועוד ועוד.
בשיט הזה, הקפטן משמש גם בתפקיד הריינג'ר, ולאורך כל ההפלגה יש לו מה להגיד על כל מפל, קרחון, חיית ים, או חוף. תוך כדי כך הוא לא מפסיק לתור במשקפת שלו אחר קפיצות הדולפינים או הלווייתנים ולסובב את הספינה לזווית הטובה ביותר כדי שניטיב לראותם.
מזג האוויר היה מושלם. שמים כחולים, מים בצבעי ירוק אזמרגד, טורקיז או כחול עמוק משגע, קרחונים תכלכלים, איים קטנים ירוקים, חופים מיוערים שיורדים בתלילות למים ויופי בלתי נגמר.
השיט כולל ארוחת צהריים מלאה וארוחת מנחה של אחה"צ שכללה מרק לבחירה וחטיף. שתייה חמה וקרה לאורך היום – באופן חופשי.
עד קרחון קולומביה בלבד, השיט הזה ממשיך עד קרחון מירס, שמהווה את אחד משיאי השיט, בהיותו "קרחון מתפוצץ". בהגעה אליו, הקפטן מתמקם היטב מולו, הכי קרוב שאפשר, מדומם מנוע ובשקט המוחלט שנוצר ניתן לשמוע את קולות הרעם המבשרים את רגע נפילת פיסת הקרחון. זה קורה בשניות, ודי להסיט מבט לרגע אחד לכיוון שני כדי לפספס את הרגע. אין לתאר את ההתרגשות והחוויה.
בחזרה לוואלדז, עדיין אורי יום, לקחנו את המכונית ונסענו למדגרת הסלמונים. המדגרה משמשת להדגרת ביצי סלמונים, שלאחר בקיעתם וגידולם נשלחים לאוקיינוס, כדי ליפול ברשתות הדייגים. כיוון שלא כל הסלמונים נתפסים ברשת, ורבים מהם מצליחים לחמוק, הסלמונים עושים מה שהטבע חתם בהם, והוא לחזור למקום שבו נולדו. הסלמונים האומללים האלה עושים את דרכם חזרה למדגרה בוואלז, אלא שבהגיעם, הם נתקלים בסכר שמונע את המשך מסעם. רבבות סלמונים מכלים את כוחם בניסיון לחצות את הסכר ובסופו של דבר למות מותשים. המחזה קורע לב. רבבות ואלפים של סלמונים מתים צפים על פני האוקיינוס, טרף לעופות הים ולדובים. הצחנה נוראית והמראה מזכיר מחנה השמדה של סלמונים. רבים עדיין במצב של פרפורי גסיסה. זה היה סיום עצוב ליום שבו נחשפנו למראות של פעם בחיים.
סיימנו את היום בחדר החמוד שלנו אצל סינתייה ובשיחה לבבית עימה על כוס יין.
קישור לצימר בוואלדז
היום התשיעי 1.9.16 גלן היי ווי, אגם לואיז, טולקיטנה
התחלנו מוקדם את היום שבו מתוכננת בעיקר נסיעה ארוכה, ארוכה, שרובה למעשה הינו חזרה על עקבותינו: חזרה לדרך ריצ'רדסון, חיבור לגלן היי-ווי.
בחרנו להאריך את הדרך בעוד כ-90 מייל בפנייה לאגם לואיז, שמבטיח נוף הרים מושלגים. הדרך עצמה שוממה, בכביש מתפתל משובש בחלקו עם עליות וירידות תלולות. משני צדי הכביש אגמוני טורקיז ונוף שלכת בצבעים של אדום-כתום-צהוב.
האגם עצמו מרהיב, ענק ומנוקד במספר איים זערוריים שמשמשים לריזורטים יוקרתיים. ההגעה, למותר לציין, במטוסים ימיים.
למעט נקודת עניין זו, המשכנו את הדרך צפונה לטולקיטנה, כדי לחזות ברכס הדנאלי ובשאיפה לאורות הצפון בלילה. על חוויית הלינה בצימר של גרייס וביל, במעבה היער, ניתן לקרוא כאן
הצימר של גרייס וביל:
היום העשירי 2.9.16 טולקיטנה – דנאלי – סטייט פייר
על פי המלצתו של ביל, שינינו תוכניות והחלטנו לעשות את כל הדרך עד לפארק הלאומי דנאלי. זאת למרות שמקריאת עשרות תגובות של בעד או נגד הגעתי למסקנה שהדרך לא שווה תמורת הסיכוי הקלוש לראות דוב או מוס מקרוב.
יצא שעשינו את כל הדרך כדי לגלות שכל הכרטיסים לאותו יום sold out למרות שאנו בקצה העונה, אבל לרוע מזלנו נפלנו על ה-labor day וכל האמריקאים יצאו לחגוג.
הדנאלי כפי שנראה מההיי וויי
לא נותרנו לנו אלא לעשות את המסלול החינמי של 15 המייל, שרואים בו בעיקר כלום. נופי טונדרה צחיחים. עם זאת, המאמץ היה שווה ולו כדי לראות לאורך עשרות מיילים את הדנאלי במלוא הדרו, מונח לו בהדר מולנו לאורך כל הדרך כמעט וגם למען צבעי השלכת.
מדנאלי עשינו את כל הדרך חזרה לפאלמר ליריד החקלאות השנתי. מלבד תצוגה של כלי חקלאות עתיקים וטרקטורים וינטייז', עשרות דוכנים לממכר כל תוצרת שיעלה על הבית, משרוך נעל ועד בית ויאכטה, הופעות, מוזיקת קאנטרי ותחרות מכוניות מתנגשות אבל אמיתיות.
הפרסום של היריד הזה מגיע מתחרות הכרוב הגדול בעולם וזהו משהו מגוחך כמו שרק אצל האמריקאים יכול להיות. שש עד שמונה דודות מחופשות לכרוב נמנות עם חבר השופטים. מולן מורדים במנוף אחר כבוד כרובי הענק ששוקלים עשרות קילוגרמים. ממוטציות נוספות של גודל ניתן להתרשם בביתן מיוחד שהוקצה לכך ושם נמצא דלעות, קישואים ושאר ירקות בממדי ענק.
משם קצרה הדרך לאנקורז', לילה אחרון באלסקה.
לינה: אנקורז'
Facebook Comments